רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה רָאָה נָכְרִית אַחַת, שֶׁהָיְתָה לְבוּשָׁה כַּרְבֹּלֶת בַּשּׁוּק, כְּסָבוּר בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא, עָמַד וּקְרָעָהּ מֵעָלֶיהָ. נִתְגַּלָּה שֶׁהִיא נָכְרִית. שָׁמוּהָ בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לָהּ: "מָה שְׁמֵךְ?" אָמְרָה לוֹ: "מַתּוּן". אָמַר לָהּ: "מָתוּן מָתוּן – אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז שָׁוֶה".
(תלמוד בבלי, מסכת ברכות)
כמה קצר – ככה מעצבן!
נתחיל בזה שמדובר ברב, שהיה מוכר וידוע, ואף נאמרו עליו בתלמוד כמה דברים טובים. רב אדא בר אהבה היה אמורא בבלי בדור הראשון והשני לאמוראים. הוא נולד באקרא דאגמא (=מקום מעבר האגם), מקום סמוך לנהרדעא. ימי נעוריו עברו עליו, ככל הנראה, בנהרדעא, אך לאחר מכן התגורר בפומבדיתא, ושימש שם כרב ודיין. בין השאר, דן רב אדא בר אהבה בחיובים המשפטיים ההדדיים שבין הבעל לאשתו. הוא סבר, לשם דוגמה, שמותר לתלמיד חכם לצאת ללמוד אצל רבו שתיים או שלוש שנים שלא ברשות אשתו. תלמיד אחד שלו, הרב רחומי, לקח את ההמלצה ברצינות, קיפח את אשתו בזה שלא ביקר אותה שנה שלמה, ושילם על כך בחייו...
וכעת לסיפורנו הקצר, ולמה שהקפיץ אותי עם קריאתו.
יוצא רבנו אדא בר אהבה לשוטט בשוק של נהרדעא או של פומבדיתא. לבו טוב עליו, ושמו מעיד עליו שהוא מפזר אהבה על סביבותיו. לפתע מבחינות עיניו באשה לבושה כרבולת. ומהי כרבולת? בודאי תשאלו. כרבולת היא בגד מהודר ומפואר, צבוע באדום יקר המציאות, והוא בוהק באדמומיתו ככרבולת התרנגול. כרבולת היתה אסורה על בנות ישראל מטעמי צניעות, ורבנו אדא זעם על הגברת המהודרת הלבושה כמטרונה נכרית. עמד וקרע את בגד האשה – כך, באמצע השוק, לעיני כל! והאשה צועקת, מחרפת ומגדפת את האיש האלים, שֶׁתְּקָפָהּ בלי כל סיבה מוצדקת. עד מהרה גילה רב אדא את חרפתו: האשה היתה נכרית. אותה אשה מיהרה ותבעה את רב אדא בבית הדין העירוני, הוא יצא אשם, ונקנס בארבע מאות זוז. ורב אדא, שהקדים תקיפה לדברים, נזכר עתה לשאול את האשה לשמה. 'מַתּוּן' – היא ענתה לו. 'מָתוּן מָתוּן – אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז שָׁוֶה' – אמר בעצב רב אדא, מודה על שלא נהג במתינות, ושילם על כך מחיר כבד.
האם כל חטאו של רב אדא היה רק בזה שלא נהג במתינות, שלא חשב ושאל את האישה לזהותה לפני שהחליט לעשות מעשה? כך ניתן להבין על פי המדרש. ואני סבור, כי גם אם ידע רב אדא, שהגברת היא יהודיה ללא כל ספק, הפשטתה לעיני כל בשוק היא ביטוי אלים ודוחה של שנאת נשים ושל תחושת עליונות גברית, משהו שרבים מתנאינו ואמוראינו לא חשבו, כנראה, שיש לגנותו.