תַּנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ אָמְרוּ: בַּעְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה עַם הָאָרֶץ הָיָה. אָמְרָה לוֹ: בּוֹא וְאֶעֱשֶׂה לָךְ פְּתִילוֹת, וְלֵךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּשִׁילֹה, אָז יִהְיֶה חֶלְקְךָ בֵּין הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם, וְתָבוֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְהִיא עוֹשָׂה פְּתִילוֹת, וְהוּא מוֹלִיךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
לַפִּידוֹת, עַל שֵׁם שֶׁאִשְׁתּוֹ עוֹשָׂה פְּתִילוֹת, וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת וְעוֹשָׂה פְּתִילוֹת עֲבוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אוֹרָן מְרֻבֶּה. והקב"ה, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אָמַר לָהּ: דְּבוֹרָה, אַתְּ נִתְכַּוַּנְתְּ לְהַרְבּוֹת אוֹר. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אוֹרֵךְ בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַיִם כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים.
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר - לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִתְיַחֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְיָשְׁבָה בְּצִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל מְלַמֶּדֶת תּוֹרָה לָרַבִּים.
(ילקוט שמעוני)
בפרק אחד בספר שופטים מככבות שתי נשים. יש להם שם, והשפעתן על מהלך העניינים רבה ביותר. חז"ל מקדישים מעט יותר תשומת לב לדבורה. מה שמושך את תשומת לבם של חז"ל לגביה הוא היותה מנהיגה-אישה, ועובדת הזכרת שם בעלה (האמנם? כיום, כשאומרים 'אשת לפידות' מתכוונים למשהו דומה ל'אשת חיל'). כלומר – אם יש לה בעל, כיצד זה שדבר לא מסופר עליו, בעוד שהיא מנהלת את העניינים ברמה הלאומית?
חז"ל מגיעים למסקנה, שבעלה של דבורה היה עם הארץ; אחרת, כך הם אולי סבורים, איך זה שהיא עושה מעשים גדולים, ודבר לא מסופר עליו? אבל היא אישה טובה, כך הם מספרים, והיא דואגת לרווחתו של בעלה, וחפצה לזכות אותו בחיי עולם הבא – מושג שכלל לא היה מקובל בתרבות המקראית, אבל היה רווח מאד בעולמם של חז"ל. אם שְׁמוֹ 'לפידות', ולפיד מוכר מהמקרא החל מברית בין הבתרים ועד הלפידים ששם שמשון בזנבות השועלים, אפשר לחבר מעשיה יפה על דבורה, שהיתה עושה לפידות, כלומר פתילות למאור, ושולחת אותן ביד בעלה אל המשכן בשילה, כדי לזכותו במצווה.
על תכונות מנהיגותה אין חז"ל מוסיפים הרבה, אך חשוב להם להוסיף עוד פרט בעניין הצניעות שלה – תכונה נשית, שחז"ל מוקירים מאד. מדוע היא יושבת תחת תומר? כי צל התמר הוא מרחב פתוח לכל, ולשבת עם גברים וללמדם תורה מותר, בתנאי שאין האישה המורה נסתרת עִמָּם בחלל סגור.
ובכן, אין חז"ל עוסקים בהקטנת דמותה של דבורה כמנהיגה, אבל חשוב להם להעשיר את דמות האישה המיוחדת הזאת בתכונות של אישה כשרה, האוהבת את בעלה ודואגת לחיי עולם הבא שלו, המייצרת ותורמת פתילות למשכן, המוסרת אותן בידיו כדי שהוא יקיים את המצווה, ולבסוף – למרות שהיא מורה תורה לרבים (נודה על האמת, זאת הפתעה...), היא מקפידה על צניעותה.
יעל אשת חבר הקיני (עוד אישה, המוזכרת בצירוף שם בעלה) – גם היא ממלאת את תפקידה בעלילה ללא איזכור נוכחות בעלה בשטח, ועל אף זאת, כל מה שיכולים חז"ל לומר עליה, שאלוהים איפשר לה להביא תשועה לישראל בזכות שהיתה אישה כשרה, ועשתה את רצון בעלה (היכן זה כתוב בתנ"ך? אל תנסו לחפש). המהלך הלוגי הפגום שעושים חז"ל בנקודה זו הוא ההכרזה, כי מכאן ניתן להסיק, שאין נשים כשרות מלבד אלה העושות רצון בעליהן.
וְכִי מַה טִּיבָהּ שֶׁל יָעֵל שֶׁבָּאת תְּשׁוּעָה גְּדוֹלָה עַל יָדָהּ? אָמְרוּ: אִשָּׁה כְּשֵׁרָה הָיְתָה וְעוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין לָךְ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה בְּנָשִׁים, אֶלָּא אִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ. (ילקוט שמעוני)
והיכן היו לפידות וְחֶבֶר בשעה שנשותיהן הביאו תשועה לישראל? לפידות היה, אולי, בדרכו אל המשכן בשילה או בדרכו חזרה, וְחֶבֶר, יכולים אנו לשער, בחר בנייטרליות כלפי ישראל והכנענים והתרחק מאזור הקרבות, כדי שלא יגידו... ואולי את הזעם שלה עליו הוציאה יעל על סיסרא...