תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל, כָּךְ דֵּעוֹת בַּנָּשִׁים; יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, וְזוֹרְקוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת פָּפוּס בֶּן יְהוּדָה, שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא; וְיֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת כֹּל אָדָם, שֶׁמְּדַבֶּרֶת (אשתו) עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ, וּמַנִּיחָהּ; וְיֵשׁ לָךְ אָדָם, שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי - מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ; זוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רַע, שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק, פְּרוּמָה מִשְׁנֵי צְדָדֶיהָ, וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם, עִם בְּנֵי אָדָם סָלְקָא דַעְתָּךְ? אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין"
בבלי גיטין
רבי מאיר, שאמרותיו נפוצות על פני המשנה כולה, מציג לפנינו במדרש זה את דעותיו לגבי נשים ולגבי יחס בעלים אל נשותיהם. לא משהו... נבחן בעין ביקורתית את דבריו.
נתחיל ב'דֵּעוֹת בַּנָּשִׁים'. באותם ימים דעותיהן של נשים על גברים הועברו, במקרה הטוב, בין נשים, ומפה לאוזן. דעות גברים על נשים ועל היחס לו הן ראויות הן דבר לגיטימי ומקובל בכתבי חז"ל. היום הדברים שונים, ונשים מפרסמות ספרים (ובכללם גם ספרים טובים מאד), והן אינן חוסכות מהגברים את נחת לשונן.
השוואת דעות בנשים לדעות במאכל גם היא מעוררת כיום חיוך עד גיחוך. מתאים אולי לשיחות במילואים.
ר' מאיר מציג בפנינו שלוש גישות שונות של גבר אל אשתו, והוא ממשיל אותן לדרך בה יתייחס אדם לזבוב הנופל אל תוך כוסו או נוגע בשוליה. המשלת האשה לזבוב אומרת משהו על מחבר המשל.
האיסטניס, המשליך את הזבוב שנפל אל תוך הכוס, ונמנע משתיית מה שבכוס, הוא המשל לבעל הקנאי, החושד באשתו, ומונע ממנה כל אפשרות לנאוף על ידי כליאתה בתוך הבית, כמעשה פפוס בן יהודה, שהיה נועל את אשתו בבית בכל פעם שהיה יוצא לענייניו. אפשר להניח, שר' מאיר אינו ממליץ על יחס זה, העושה עוול לאשה, גם כאשר צחה היא כשלג, ופוגע בחרותה פגיעה קשה.
הנורמלי, המשליך את הזבוב, שנפל אל תוך הכוס, אך שותה את המשקה שבכוס, הוא זה המעריך כי אין שהיית הזבוב בתוך המשקה לרגע מסכנת את בריאותו. כך גם הבעל, הרואה את אשתו משוחחת עם אחיה ועם קרוביה, ואינו אוסר עליה זאת.
ולבסוף – האדם הרע, זה השותה את הכוס ובולע את הזבוב מתוך זלזול, מושווה לבעל, הרואה את אשתו משחקת על הקו הדק שבין התנהגות נאותה לבין ניאוף - יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ (נחשב לבלתי צנוע בעליל), וְטוֹוָה בַּשּׁוּק (לשבת בשוק זה כנראה רק לגברים ולנשים מופקרות בלבד), פְּרוּמָה מִשְׁנֵי צְדָדֶיהָ (לבושה בלבוש חושפני – עד היום מותר לגברים בלבד), וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם (וכאן הכוונה לרחצה במקום בו רוחצים גם גברים. ר' מאיר טורח להסביר לנו שאפילו רחצה במקום כזה, שגברים עלולים להגיע אליו, למרות שברגע זה יש בו רק נשים, זה לא בסדר, לא כל שכן רחצה בחברת גברים, שאין להעלות על הדעת שבעל ירשה זאת לאשתו).
גם בחירת המשל, שנועד להבהיר בדרך ציורית את כוונתנו, עשויה (עלולה) להעיד על הערכים המנחים אותנו. המשלת יחס הבעל להתנהגות אשתו אל מה שאדם אמור לעשות כשזבוב נופל אל תוך הכוס שלו אינה מכבדת את הדובר. נשים לב – הלכה זו אינה מנסה לשפוט את התנהגותן של נשים, אלא את התנהגותם של בעליהן, אבל מבין השיטין אפשר להתרשם שמדובר ביחס רכושני של הגברים כלפי הנשים ובחוסר סימטריה מובהק בין שני המינים.
ר' מאיר, יש לך אשה משכילה ודעתנית בבית, כך שאתה יודע שאפשר ורצוי לדבר אתה על מה שביניכם – על מעשיה, על מחשבותיך על מעשיה, על מחשבותיה על מה שהיא אולי תרצה לעשות. אולי גם לה יהיה משהו חשוב לספר לך...