הָרוֹאֶה אוֹכְלוֹסִין אוֹמֵר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים, שֶׁאֵין פַּרְצוּפוֹתֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וְאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זוֹ לְזוֹ. בֶּן זוֹמָא רָאָה אוֹכְלוֹסִין בְּהַר הַבַּיִת. אָמַר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים, וּבָרוּךְ שֶׁבָּרָא כָּל אֵלּוּ לְשַׁמְּשֵׁנִי. כַּמָּה יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְלֹא טַעַם מְלוּגְמָא אַחַת, עַד שֶׁחָרַשׁ וְזָרַע וְקָצַר וְעִמֵּר וְדָשׁ וְזָרָה וּבֵרֵר וְטָחַן וְהִרְקִיד וְלָשׁ וְאָפָה, וְאַחַ"כּ אָכַל, וַאֲנִי עוֹמֵד שַׁחֲרִית, וּמוֹצֵא כֹּל אֵלּוּ לְפָנַי. כַּמָּה יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא לָבַשׁ חָלוּק אֶחָד עַד שֶׁגָּזַז וְלִבֵּן וְנִפֵּץ וְצָבַע וְטָוָה וְאָרַג וְתָפַר וְאַחַ"כּ לָבַשׁ, וַאֲנִי עוֹמֵד שַׁחֲרִית, וּמוֹצֵא כֹּל אֵלּוּ לְפָנַי. כַּמָּה אֻמָּנִיּוֹת שׁוֹקְדוֹת וּמַשְׁכִּימוֹת, וַאֲנִי עוֹמֵד שַׁחֲרִית, וּמוֹצֵא כֹּל אֵלּוּ לְפָנַי, וְכֵן הָיָה בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אוֹרֵחַ טוֹב, מַה הוּא אוֹמֵר? זָכוּר בַּעַל הַבַּיִת לְטוֹב. כַּמָּה מִינֵי יֵינוֹת הֵבִיא לְפָנֵינוּ? כַּמָּה מִינֵי גְּלוּסְקָאוֹת הֵבִיא לְפָנֵינוּ? כַּמָּה מִינֵי חֲשׁוּבוֹת הֵבִיא לְפָנֵינוּ? כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, לֹא עָשָׂה, אֶלָּא בִּשְׁבִילִי. אוֹרֵחַ רַע, מַה הוּא אוֹמֵר? וְכִי מָה אָכַלְתִּי? לֹא פַּת אַחַת אָכַלְתִּי? וְלֹא חֲתִיכָה אַחַת אָכַלְתִּי? לֹא כּוֹס אֶחָד שָׁתִיתִי? כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, לֹא עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, עַל אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר? "זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים" (אִיּוֹב לוֹ).
תוספתא ברכות
מהם 'אוכלוסין'? יש האומרים כי מדובר בקהל רב מאד המרוכז במקום אחד, ויש חכמים, הגורסים כי מדובר בלפחות 600 אלף אנשים, או כלשונם – ששים ריבוא.
מה יש בריכוז הצפוף הזה של בני אדם, שמעורר את רצונם של חז"ל לברך ברכת התפעלות? בימינו, כשחרדת הקורונה מרחפת בין כולנו, יאמר הרואה אוכלוסין: מה לכם מסכנים את עצמכם ואותנו? ובכלל, עולמה של המאה ה-21 רואה את צפיפות האוכלוסין כבעיה סביבתית חריפה, שעלולה להביא על הכוכב שלנו עוד הרבה צרות.
בבבלי קיימת גרסה דומה של הרישא, אך יש בה הבחנה בין הברכה שיש לברך למראה אוכלוסין של ישראל לעומת אלה של עכו"ם.
הרמב"ם קובע ב'הלכות ברכות', בהשפעת הגרסה התלמודית:
הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם אומר: "בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם, הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה". ואם ישראל הם ובארץ ישראל, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים.
אם כן, בפשטות – הרבה גויים ביחד – איחסה; הרבה יהודים ביחד – כיף חיים! מה תגידו?
נחזור לגרסה של התוספתא. בן זומא הוא החכם, המבחין ביתרונותיה של החברה המאוכלסת והמגוונת שבה אנו חיים. מי שחי לבד, צריך להכין עבור עצמו הכל מההתחלה, ואילו אנו, שיש בינינו איכרים המגדלים חיטה, בעלי טחנות המכינים מהחיטה קמח, אופים המתמחים בהכנת לחם וסוחרים המביאים את הלחם המוכן עד למכולת השכונתית שלנו, לפעמים שוכחים את כל הטוב הזה, ורואים כמובן מאליו את הלחם הטרי הזמין לנו על מדף החנות מדי בוקר. כל הטוב הזה - אלה תוצריה של תרבות, הבנויה, בין השאר, כפי ששמה מעיד עליה, על ריבוי. וזו הברכה שבריבוי, שבן זומא ממשיך לראות ולהתפעל ממנה.
הדרך האופטימית להסתכל על דברים מאפיינת גם את אמירתו של בן זומא על השוני בין אורחים. ישנם אורחים לרגע, הרואים כל פגע, כמאמר הפתגם, ובן זומא אומר לנו, כי הפגע הוא בעיני המסתכל. יכול אורח להתפעל מכל דבר קטן שהמארח מציע לו, להודות לו, למארח, ולשמוח בחווית המתארח, ויכול אורח שני, המקבל בדיוק אותו היחס, לומר שכל מה שקיבל היה בגדר המובן מאליו, וכי אין להתפעל מזה, שכן המארח העניק בקלות רבה את מה שבכלל לא היה קשה לו להשיג.
נקנח בדבריו היפים של הרב קוק, המסביר גם הוא את טעמה של הברכה:
ככל שנעמיק להתבונן במבנה האופי הפרטי של בני האדם, נתפלא יותר ויותר על השוני הרב הקיים בין ביניהם. שוני זה, מגזרת החכמה העליונה הוא בא. אילו היו כל בני האדם שווים זה לזה בהלך רוחם, לא היה כל אדם ואדם וכל חוג וחוג מושך לכיוונו בצורה קיצונית וקנאית כל-כך, ומתוך כך היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים.
מעניינת גישתו זו של הרב קוק. מחד, הוא מגדיר את הפעולות המנוגדות של בני האדם, הנגזרות מהשוני הרב ביניהם, כקיצוניות וקנאיות, ועדיין הוא רואה בפלורליזם הזה תופעה בריאה ופוריה. גם זו גישה אופטימית לטבע האדם, ואלה בינינו, המעדיפים חברה בה הדמוקרטיה מטופחת, ככל הנראה יודעים להעריך את חיוניותו של הפלורליזם האנושי, שדיקטטורות מדכאות.