אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לר' אַבָּא בַּר זַבְדָּא: שָׂא אִשָּׁה, וְהוֹלֵד בָּנִים! וְאָמַר לָהֶם: אִלּוּ הָיִיתִי זוֹכֶה וְרָאוּי - הָיוּ לִי כְּבָר מִתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו, בְּזִקְנוּתִי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָשֵׂאת אִשָּׁה סְתָם בְּלֹא לְהוֹלִיד. הֲרֵי מִשְׁתַּמֵּעַ מִזֶּה, שֶׁאֵין מִצְוָה לָשֵׂאת אִשָּׁה בִּימֵי זִקְנָה. וּמְשִׁיבִים: ר' אַבָּא רַק דָּחָה אֶת הַחֲכָמִים, שֶׁלֹּא רָצָה לוֹמַר לָהֶם אֶת טַעְמוֹ הָאֲמִתִּי, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָקָר. שֶׁכֵּן יָדוּעַ שֶׁר' אַבָּא בַּר זַבְדָּא נַעֲשָׂה עָקָר מֵחֲמַת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, שֶׁהָיָה מַאֲרִיךְ בִּדְרָשׁוֹתָיו, וְתַלְמִידָיו הָיוּ מִתְאַפְּקִים בְּחָזְקָהּ מֵהַטָּלַת מֵי רַגְלַיִם כָּל מֶשֶׁךְ הַדְּרָשָׁה, וְדָבָר זֶה גָּרַם לָהֶם לַעֲקָרוּת.
כַּיּוֹצֵא בוֹ מְסֻפָּר, שֶׁרַב גִּדָּל נַעֲשָׂה עָקָר מֵחֲמַת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, וְכֵן ר' חֶלְבּוֹ נַעֲשֶׂה עָקָר מֵחֲמַת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא... וּמְסֻפָּר: רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָחֲזָה בּוֹ סוּסְכִּינְתָּא (מַחֲלָה מֵחֲמַת עֲצִירוּת הַשֶּׁתֶן, הָעֲלוּלָה לִגְרוֹם לָעֲקָרוּת). תָּלוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶז שֶׁבְּבֵית רַב לְשֵׁם רְפוּאָה, וְיָצָא מִמֶּנּוּ כַּעֲלֵה תָּמָר יָרֹק, וְנִתְרַפֵּא. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שִׁשִּׁים זְקֵנִים, חֲכָמִים, הָיִינוּ שָׁם, וְכֻלָּם נַעֲשׂוּ עֲקָרִים מֵחֲמַת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, חוּץ מִמֶּנִּי, שֶׁקִּיַּמְתִּי בְּעַצְמִי אֶת הַכָּתוּב "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְּעָלֶיהָ" (קֹהֶלֶת ז, יב), וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל רִפּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֵעָשֶׂה עָקָר.
בבלי יבמות עפ"י שטיינזלץ
המצווה להוליד בנים נפגשת לפעמים במציאות, שאינה מאפשרת לקיים אותה. אחת הסיבות לכך יכולה להיות עקרות מלידה או עקרות, הנגרמת ממחלה כלשהי. עקרות גורמת לעתים לבושה, ומי שלקה בה מסתיר עובדה זו, ומנסה לספק תירוצים לשואלים אותו מדוע אין לו ילדים. בתקופת המשנה והתלמוד לא היו בידי בני האדם כל האמצעים לבדוק מי מבני הזוג הוא העקר, וכך, אם נשא אדם אישה, ובמשך עשר שנים לא ילדה לו בנים, רשאי היה, ואף חייב, לשאת אישה נוספת או לגרש את אשתו הראשונה ולשאת אשה אחרת, כדי לקיים את מצוות 'פרו ורבו'.
כזה היה ר' אַבָּא בַּר זַבְדָּא, שהתבייש בעקרותו, ואמר כי לא זכה, משמע, כנראה, לא היה זכאי לחסד זה, ועל כן אין לו בנים. כעת הוא זקן, ואין כל טעם לשאת אישה בגילו, שכן לא יוכל להוליד בנים אִתָּהּ. מכאן מסיק התלמוד, כי אם זקנת ואיחרת את הרכבת, פטור אתה מהמצווה לשאת אישה.
מכאן עובר המדרש לסיפור פנטסטי למדי, אודות תלמידי חכמים, שסבלו מעצירת שתן בדרשותיו הארכניות של רב הונא. עצירת שתן זו היתה, לדעתם של חז"ל, הגורם לעקרות של רבים מהם. אכן, עצירת שתן מרובה ומתמשכת יכולה לפגוע גופנית באדם, אך מכאן ועד להטלת עקרות המרחק גדול. הנה מה שממליצה מסכת גיטין בתלמוד הבבלי:
הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חֹלִי מֵעַיִם, יְהֵא רָגִיל בְּטִבּוּל קַיִץ וָחֹרֶף, סְעוּדָתְךָ שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה - מְשֹׁךְ יָדְךָ הֵימֶנָּה, וְאַל תַּשְׁהֶה עַצְמְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִנְקָבֶיךָ.
חולי מעיים זה לא בדיוק עקרות בלתי הפיכה...
רב אחא בר יעקב מעיד, כי שִׁשִּׁים חכמים סבלו מעצירת שתן בעת הפיליבַּסטר חסר ההתחשבות של רב הונא, וכי כולם נעשו עקרים, מלבדו. הוא נקט בתכסיס ריפוי יוצא דופן. תלו אותו, לבקשתו, מקורת ארז בבית רב, פעולה קיצונית, שהביאה אותו לריפוי. דרך הריפוי לא ברורה. הוא מספר, שבעקבות התלייה יצא ממנו כמין עלה תמר ירוק – זה היה, אולי ה'פקק', שנוצר בעקבות עצירת השתן המתמשכת, ואשר נשלף מנקביו, מה שמנע את הטלת העקרות בגופו. קופות החולים בודקות, אם ניתן להכניס פרוצדורה זו לסל התרופות.