אָמַר רַב אַחָא: מַעֲשֶׂה בְאֶחָד, שֶׁהָיָה מוֹכֵר כְּלֵי־בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָהֶם יָיִן. אָמְרוּ בָנָיו: אָבִינוּ זֶה לֹא יַנִּיחַ לָנוּ כְּלוּם. הִשְׁקוּהוּ וְהִשְׁכִּירוּהוּ וְהוֹצִיאוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ בְּבֵית־עוֹלָם אֶחָד. עָבְרוּ מוֹכְרֵי יַיִן בְּשַׁעַר בֵּית־הָעוֹלָם. שָׁמְעוּ – אַנְגַּרְיָא בַּמְּדִינָה, פָּרְקוּ מַשָּׂאָם בְּתוֹךְ בֵּית־הָעוֹלָם, וְהָלְכוּ לִרְאוֹת מַה קּוֹל בַּמְּדִינָה. הֵקִיץ הַשִּׁכּוֹר מִשְּׁנָתוֹ, רָאָה נֹאד לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, הִתִּיר אוֹתוֹ, וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ פִּיו. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים אָמְרוּ בָנָיו: וְכִי לֹא נֵלֵךְ וְנִרְאֶה מָה אָבִינוּ עוֹשֶׂה? הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ, וְנֹאד בְּתוֹךְ פִּיו. אָמְרוּ: אַף כָּאן אֵין מַנִּיחֲךָ בּוֹרְאֶךָ! הוֹאִיל וְהוּא נוֹתֵן לְךָ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה לָךְ... עָשׂוּ תַקָּנָה בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מַשְׁקֶה לוֹ יוֹם אֶחָד.
ויקרא רבה עפ"י ספר האגדה
הָיָה חָסִיד אֶחָד, וְהָיָה אָבִיו שׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה. וּבְכָל שָׁעָה שֶׁהָיָה נוֹפֵל בַּשּׁוּק, בָּאוּ הַבַּחוּרִים, וְהָיוּ מַכִּים אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים וּבִצְרוֹרִים, וְקוֹרְאִים אַחֲרָיו: רְאוּ הַשִּׁכּוֹר! וּכְשֶׁרָאָה בְּנוֹ הֶחָסִיד, נִכְלַם, וְשָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. וּבְכָל יוֹם אוֹמֵר לוֹ: אַבָּא, אֲנִי אֲשַׁגֵּר, וְיָבִיאוּ לְךָ לְבֵיתְךָ מִכָּל הַיַּיִן, שֶׁמּוֹכְרִין בַּמְּדִינָה, וְלֹא תֵלֵךְ לִשְׁתּוֹת בְּבֵית־הַיָּיִן, שֶׁאַתָּה מֵבִיא חֶרְפָּה עָלַי וְעָלֶיךָ. אָמַר לוֹ כֵּן פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לִשְׁתּוֹת בְּבֵית־הַיָּיִן. הָיָה הֶחָסִיד עוֹשֶׂה לְאָבִיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמְיַשְּׁנוֹ בְּמִטָּתוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ לוֹ. פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹרֵד מָטָר, וְיָצָא הֶחָסִיד לַשּׁוּק, וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לִתְפִלָּה, וְרָאָה שִׁכּוֹר אֶחָד, שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בַּשּׁוּק וְאַמַּת־הַמַּיִם יוֹרֶדֶת עָלָיו, וְהַבַּחוּרִים וְהַנְּעָרִים מַכִּים אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים וּבִצְרוֹרִים, וּמַשְׁלִיכִים חֹמֶר בְּפָנָיו וּבְתוֹךְ פִּיו. כְּשֶׁרָאָה זֶה הֶחָסִיד, אָמַר בְּלִבּוֹ: אֵלֵךְ לְאַבָּא, וַאֲבִיאֶנּוּ לְכָאן, וְאַרְאֶה לוֹ זֶה הַשִּׁכּוֹר וְהַחֶרְפָּה, שֶׁעוֹשִׂים לוֹ הַבַּחוּרִים וְהַנְּעָרִים. אוּלַי יִמְנַע פִּיו מִלִּשְׁתּוֹת בְּבֵית־הַיַּיִן וּלְהִשְׁתַּכֵּר. וְכֵן עָשָׂה. הֱבִיאוֹ לְשָׁם, וְהֶרְאָהוּ לוֹ. מֶה עָשָׂה אָבִיו הַזָּקֵן? הָלַךְ אֵצֶל הַשִּׁכּוֹר, וְשָׁאַל לוֹ, בְּאֵיזֶה בַיִת שָׁתָה אוֹתוֹ יַיִן, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּכֵּר בּוֹ.
מדרש תנחומא עפ"י ספר האגדה
התמכרות לאלכוהול – משלבת כמה סכנות גדולות, המוכרות לכל מי שהיה קרוב למתמכר: חוסר השליטה העצמית, הבושה, ההשפלה בציבורית, איבוד נכסים ויכולת להתפרנס, הרס קשרים עם קרובים וידידים, ועוד לא הזכרנו את נזקי הבריאות.
לפנינו שני סיפורים עם מוטיבים דומים למדי. מוקדי העלילה הם שני גברים, המכורים לשתיית יין, ובניהם, החשים אי-נחת, בושה או כעס על התנהגות האבות. הבנים מכירים את חובות כיבוד אב, והם מנסים למנוע את השתכרות אביהם בציבור, תוך שהם מבינים שלא יהיה פשוט לגמול אותו מהשתייה.
בסיפור הראשון חוששים הבנים מהבזבוז הרב שנוהג האב ברכושו. הוא מוכר את כלי-ביתו על מנת לקנות יין. הבנים חרדים מהמצב, שלא יישאר בבית דבר להוריש להם. התגובה הראשונה רחוקה ממצוות כיבוד אב. הבנים משקים את האב לשוכרה, ומשליכים אותו בבית הקברות. האם הם סבורים שהאב ימות שם? האם הם מקווים, שכאשר יתעורר משכרונו וימצא עצמו בבית הקברות, הוא יקבל סוף סוף את ההלם, שיוביל אותו בדרך להינזרות מהיין? אין לדעת. משמיים, כנראה, לא אוהבים את המעשה הזה של הבנים, ובדרך מופלאה מגיע היין ישר אל פיו של השיכור. מוכרי יין עברו ליד בית הקברות, ושמעו, שמתארגן גיוס אנשים לעבודת המלך (אנגריא). הם מחליטים להסתיר את כדי היין שלהם בבית הקברות, ולחפש לעצמם מקום להסתתר בו עד יעבור זעם. וכך מוצא השיכור כדי יין ממש ליד המקום בו הוא רובץ. איך הוא מתקיים בלי מזון של ממש, זה לא ברור, אך משמבקרים הבנים בבית הקברות לבדוק מה גורלו של האב השיכור (אולי הם מתחרטים על המעשה שלהם), הם מגלים, כי אספקת היין לפיו של אבא לא פסקה. הם מפרשים זאת כרצון אלוהים, ומחליטים לפתור את הבעיה בדרך הרבה יותר מכובדת. הם מחלקים ביניהם את האחריות להביא לאב יין בכל יום, כך שלא ישתכר בחוץ, ולא יבזבז את המעט שנשאר בבית. בעיית השכרות לא נפתרה, אך הבנים החזירו להם ולאבא מעט כבוד עצמי.
החסיד מהסיפור השני מוטרד מהמצב המשפיל אליו נקלע אביו, כשהוא שיכור. הוא נופל בלי הכרה בשוק, שם הוא חשוף למבטי הכל, והג'מעה הצעירים משתעשעים בו בדרך משפילה מאד. לאחר הפצרות מרובות נענה האב, והוא מביע הסכמה לא ללכת לשתות בבתי יין. הבן מבטיח להביא לו יין בכל יום ישר לביתו, כדי למנוע את הבושה. הבן נמצא אתו כל זמן שהוא שותה, ולאחר ששכרונו של האב גובר עליו, משכיב החסיד את אבא במיטה, והולך לו. אפשר לחשוב, שהבעיה נפתרה, ואפילו חלקית, אבל הסיפור מסתיים בדרך מדכדכת מאד. כל עוד נשאר האב בבית, והבן היה מביא לו יין, הוכיח הפתרון הזה את עצמו באופן זמני, אך הבן רצה לנסות לגמול את האב משתייה. באחד מימי החורף הוא מנצל הזדמנות, שהוא רואה שיכור שוכב בבוץ ובמים ברחוב, מופקר להתעללות משפילה של נוער הכפר, והולך הביתה להביא את אבא – שיראה במו עיניו, כשהוא פיכח, איך נראה אדם בעת שכרותו ברחוב. להפתעת הבן, האב 'נופל' בפיתוי, והוא ניגש אל השיכור לשאול אותו מהיכן השיג את היין...