רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דָּבַק בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן וְעָסַק בַּתּוֹרָה. אָמַר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה' יט) – אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ, לֹא תָּגֵן עָלָיו?
כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ ר' יְהוֹשֻׁעַ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֶחָי. אָמַר לוֹ: תֵּן לי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְּבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ. נָתַן לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, הִגְבִּיהוֹ וְהֶרְאָהוּ. קָפַץ וְנָפַל לַצַּד הַהוּא. תְּפָסוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בִּכְנַף בִּגְדּוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֵצֵא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם נִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ יַחֲזֹר, וְאִם לֹא – לא יַחֲזֹר. אָמַר לוֹ: הַחֲזֵר לִי סַכִּינִי. לֹא הֶחֱזִיר לוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: תֵּן לוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לַבְּרִיּוֹת. הָיָה אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז לְפָנָיו: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי! פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי! הָלַךְ וּמְצָאוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שְׁלוֹשָה עָשָׂר תַּכְתָּקֵי פָּז. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא בֶּן לֵוִי? אָמַר לוֹ: הֵן. - נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. - אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן לֵוִי. (וְלֹא הִיא, שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר, אֶלָּא אָמַר: לֹא אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי).
בבלי כתובות
ר' יהושע בן לוי, צדיק מהדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל, היה, בנוסף לכל מעלותיו האחרות, אדם אמיץ. הוא העז להתגרות בגורל, ולא חשש לשבת עם חולי רַאֲתָן (ככל הנראה מחלת עור קשה ומדבקת) וללמוד עמם תורה. בבוא יומו, הוא מקבל בונוס מיוחד על צדיקותו. מלאך המוות נשלח אליו למלא את רצונו – מעין בקשה אחרונה לפני פטירה. ר' יהושע מבקש שיראה לו את מקומו המזומן לו אחרי מותו, והמלאך נעתר. אך לר' יהושע לא די בזה. הוא מבקש ממלאך המוות שימסור לידיו את סכינו, שלא יפחיד אותו בדרך. ר' יהושע אינו מתכוון להשיב את הסכין, ואולי בזאת לבטל את כוחו כלפי אנשים אחרים. השניים מגיעים אל גן העדן (ברור שזה המקום אליו מוביל מלאך המוות את ר' יהושע), והמלאך מגביה אותו מעל לחומה – להציץ על המקום, אליו יוכנס עוד מעט, אחרי שהמוות יפול עליו. ר' יהושע 'מת' להצטרף לחוג המכובד של הצדיקים, עליו נמנים, בין השאר, חנוך בן ירד ואליהו הנביא, אלה שנלקחו השמימה בעודם בחיים, והוא נשמט מידי המלאך ונופל פנימה. הוא נשבע, שלא יֵצֵא משם, ואלוהים, המכיר את מנהגו של ר' יהושע לקיים שבועות והבטחות, מבין, שר' יהושע קבע הרגע עובדה. מלאך המוות מבקש מר' יהושע, שישיב לו את הסכין, וזה מסרב. ר' יהושע מוצא בגן העדן את ר' שמעון בר יוחאי, הנהנה מישיבה על שלושה עשר תכתקי (כורסאות) זהב. זה אותו ר' שמעון, שישב שתים עשרה שנה בתוך מערה, כשהוא קבור בעפר. אכן, התנאים שלו שודרגו עד מאד. ואם חשבנו, שר' יהושע הפסיק לתחמן בגן העדן, הרי שטעינו. את שאלתו של ר' שמעון 'נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ?' ניתן להבין כך: הקשת בענן היא האות האלוהית להבטחה שלא להביא שוב מבול על הארץ. אלוהים מעניק לצדיקים מתנה מיוחדת, ולא מראה בחייהם שום קשת, אולי כדי שלא ייזכרו אף לרגע בקטסטרופות שהאל מסוגל להפיל על העולם. ר' יהושע אומר לר' שמעון שראה קשת בענן בימי חייו, וזאת כדי לא להתגאות בצדיקותו; ועל כך עונה לו בר-יוחאי: 'אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן לֵוִי!'.
אז מה הן התובנות, שנוכל להפיק מהאגדה החביבה הזאת? א. ר' יהושע בן לוי היה לא רק צדיק, אלא גם ערמומי לאללה... ב. ניתן להתפלח אל תוך גן העדן בקפיצה מעל לחומה. ג. ניתן לרמות אפילו את מלאך המוות. ד. בגן העדן יש לפחות שלוש עשרה כורסאות של זהב. ה. מלאך המוות מסתובב כעת בעולם בלי סכין, ובוודאי הוא הספיק ללמוד דרכים נוספות לקפד את חייהם של בני האדם. ו. אם ראיתם קשת בענן – אינכם צדיקים גמורים.