אָמַר ר' יְהוּדָה: שְׁנֵי רְקִיעִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם" (דְּבָרִים י, יד), מַשְׁמָע: שָׁמַיִם, וְשָׁמַיִם מֵעַל הַשָּׁמַיִם.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת.
וִילוֹן - הוּא רָקִיעַ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, וְאֵין בְּתוֹכוֹ דָּבָר, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית, וּמְחַדֵּשׁ בְּכֹל יוֹם מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁיִּהְיֶה שִׁנּוּי בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנּוֹטֶה כַּדַּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כְּאֹהֶל לָשָׁבֶת" (יְשַׁעְיָה מ, כב).
רָקִיעַ - הוּא זֶה, שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" (בְּרֵאשִׁית א, יז).
שְׁחָקִים - שֶׁבּוֹ רֵחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמַּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתַח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ" (תְּהִלִּים עח, כג-כד).
זְבוּל - שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעֲלָה, וּמִזְבֵּחַ שֶׁל מַעֲלָה בָּנוּי, וְהַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל, הַשַּׂר הַגָּדוֹל, עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים" (מְלָכִים א' ח, יג). וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁזְּבוּל נִקְרָא "שָׁמַיִם"? שֶׁנֶּאֱמַר: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם, וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ" (יְשַׁעְיָהוּ סג, טו).
מָעוֹן - שֶׁבּוֹ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה וְשׁוֹתְקוֹת בַּיּוֹם, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לְהִתְחָרוֹת עִמָּם בַּאֲמִירַת הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִׁירָה עַמִּי" (תְּהִלִּים מב, ט) שֶׁשִּׁירַת הַמַּלְאָכִים עִם ה' הִיא רַק בַּלַּיְלָה.
מָכוֹן - שֶׁבּוֹ אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד, וַעֲלִיַּת טְלָלִים רָעִים, וַעֲלִיַּת טִפּוֹת, וְחַדְרָהּ שֶׁל סוּפָה וּסְעָרָה, וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר. וְדַלְתוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּל אֵלֶּה הֵן אֵשׁ, וּמִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצְרוֹת לִדְבָרִים רָעִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם" (דְּבָרִים כחַ, יב), וּמִכָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם אוֹצָר אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ טוֹב.
עֲרָבוֹת - הוּא רָקִיעַ, שֶׁבּוֹ צֶדֶק מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי חַיִּים וְגִנְזֵי שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְּרָכָה, וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעָתִיד לְהִבָּרְאוּת, וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים.
בבלי חגיגה עפ"י שטיינזלץ
המושג 'שבעת הרקיעים', מקורו, ככל הנראה, כאן, אצל ריש לקיש. תיאור מפורט זה הוא, כמובן, רק אחד מהתיאורים המצויים במקורותינו למה שמתרחש בממלכת השמיים. הקבלה חגגה על התיאורים האלה. גם ספרות ההיכלות, השייכת לתקופות התנאים והאמוראים, מרבה לעסוק בתיאורים אלה.
בתיאור של ריש לקיש יש כמה פרטים מעניינים. תחילה – השמות שנתן החכם לכל אחד מהרקיעים. רוב השמות האלה מצוי בתנ"ך בפסוקים שונים, אך ריש לקיש אגד אותם למערכת אחת. בנוסף לכך יש לנו בית מקדש של מעלה (אולי זה שירד לארץ באחרית הימים?), רקיע שבו טוחנים את המן לצדיקים, מלאכים הנמנעים מלהתחרות בשירת בני האדם, ומשום כך הם שרים רק בלילה, מקום בו אצורות כל הרוחות הרעות היוצרות משברי אקלים מסוכנים, ומחסה לנשמות העתידות לרדת ולשכון בגופם של תינוקות לעתיד לבוא.
הרמב"ם רואה ברקיעים מונח אסטרונומי, המתאר את כוכבי מערכת השמש. וכך הוא כותב ב'משנה תורה':
הַגַּלְגַּלִּים הֵם הַנִּקְרָאִים שָׁמַיִם וְרָקִיעַ וּזְבוּל וַעֲרָבוֹת וְהֵם תִּשְׁעָה גַּלְגַּלִּים. גַּלְגַּל הַקָּרוֹב מִמֶּנּוּ הוּא גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהַשֵּׁנִי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ הוּא גַּלְגַּל שֶׁבּוֹ הַכּוֹכָב הַנִּקְרָא כּוֹכָב, וְגַלְגַּל שְׁלִישִׁי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁבּוֹ נֹגַהּ, וְגַלְגַּל רְבִיעִי שֶׁבּוֹ חַמָּה, וְגַלְגַּל חֲמִישִׁי שֶׁבּוֹ מַאְדִּים, וְגַלְגַּל שִׁשִּׁי שֶׁבּוֹ כּוֹכָב צֶדֶק, וְגַלְגַּל שְׁבִיעִי שֶׁבּוֹ שַׁבְּתַי, וְגַלְגַּל שְׁמִינִי, שֶׁבּוֹ שְׁאָר כֹּל הַכּוֹכָבִים שֶׁנִּרְאִים בָּרָקִיעַ, וְגַלְגַּל תְּשִׁיעִי הוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּכָל יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וְהוּא הַמַּקִּיף וּמְסַבֵּב אֶת הַכֹּל, וְזֶה שֶׁתִּרְאֶה כֹּל הַכּוֹכָבִים כְּאִלּוּ הֵם כֻּלָּם בְּגַלְגַּל אַחַד, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהַגַּלְגַּלִּים טְהוֹרִים וְזַכִּים כִּזְכוּכִית וּכְסַפִּיר. לְפִיכָךְ נִרְאִים הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּגַלְגַּל הַשְּׁמִינִי מִתַּחַת גַּלְגַּל הָרִאשׁוֹן.
ב'מכתב מאליהו' מתייחס הרב אליהו דסלר (המאה ה-20) לתיאור שבעת הרקיעים בבבלי חגיגה, והוא רואה בתיאור זה מטאפורה למדרגות העלייה הרוחנית של המאמין:
אָמְרוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה י"ג: "וַהֲלֹא מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שנה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שנה, וְכֵן בֵּין כֹּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ"... הֲרֵי גַּם כָּאן נִתְגַּלָּה לָנוּ הַיְּסוֹד שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל, שֶׁהָרְקִיעִים הֵם דַּרְגוֹת בַּעֲלִיָּה רוּחָנִית, מֵאוֹת בַּשָּׁנִים דְּרוּשׁוֹת לְאָדָם הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה אַחַת לַשְּׁנִיָּה בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, כִּי יְכֹלֶת הָאָדָם כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ קְטַנָּה הִיא מְאֹד. וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲמֹל כֹּל יְמֵי חַיָּיו בְּלִי לָסֶגֶת אָחוֹר אַף פַּעַם אַחַת, לֹא יַגִּיעַ אַף לְמַדְרֵגָה אַחַת קְטַנָּה שֶׁבָּרוּחָנִיּוּת, אִם עוֹבֵד הוּא בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, בְּלִי סִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא. חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁל עֲבוֹדָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת נִדְרָשׁוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה וְכֵן לְכֹל מַדְרֵגָה וּמִדְרָגָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. אוּלָם אֵין דּוֹרְשִׁים מִן הָאָדָם כִּי אִם פִּתְחוֹ שֶׁל מַחַט, וְהַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מַשְׁלִימָה אֶת הַכֹּל... (חלק ג עמוד קי והלאה)