אָמַר רַב עָנָן: כֹּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — כְּאִלּוּ קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ, וּמִנַּיִן? נֶאֱמַר כָּאן: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שְׁמוֹת כ, כא) וְנֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר: "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם... וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עִמּוֹ" (דְּבָרִים לב, מג), לְלַמְּדֵנוּ שֶׁעֶצֶם הַקְּבוּרָה בְּאַדְמַת יִשְׂרָאֵל הִיא כִּקְבוּרָה תַּחַת מִזְבַּח אֲדָמָה.
עֻלָּא הָיָה רָגִיל שֶׁהָיָה עוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפַּעַם לְפַעַם. נָחָה נַפְשׁוֹ (נִפְטַר) בְּחוּץ לָאָרֶץ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לר' אֶלְעָזָר עַל פְּטִירָתוֹ שֶׁל עֻלָּא. אָמַר: אַתָּה, עֻלָּא, אוֹי שֶׁנִּתְקַיֵּם בְּךָ "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת" (עָמוֹס ז, יז). אָמְרוּ לוֹ: אֲבָל אֲרוֹנוֹ בָּא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: מִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ דּוֹמֶה זֶה שֶׁהָאָרֶץ קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים וּמֵת בָּהּ, לְזֶה שֶׁקּוֹלַטְתּוֹ לְאַחַר מִיתָה.
בבלי כתובות
לָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּבָרִים בְּגוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ? "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהלים קטז, ט).
מדרש תנחומא
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בְּפִילֵי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָה. רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת, שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי לר' אֶלְעָזָר: מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו: "וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" (יִרְמְיָה ב ז) – בְּחַיֵּיכֶם; "וְתָבוֹאוּ וּתְטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי" (שָׁם) – בְּמִיתַתְכֶם, אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בא"י, הקב"ה מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב: "וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עִמּוֹ" (דְּבָרִים לב מג, שִׁירַת הַאֲזִינוּ).
ירושלמי כתובות
"אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם!" - בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יִקְבְּרֶנּוּ בְּמִצְרַיִם, וְשֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא יִקְבְּרֶנּוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ מִצְרַיִם ע"ז (עבודה זרה), שֶׁהֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבְדִים, כָּךְ נִפְרָעִים מִן הַנֶּעֱבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת יב) "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים". וְשֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהָאָבוֹת תְּאֵבִים וּמְחַבְּבִים קְבָרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהִיא אֶרֶץ קְדֻשָּׁה מְכַפֶּרֶת הָעֲווֹנוֹת כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה לג) "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן". וּכְתִיב (דְּבָרִים לֵב) "וְכָפַר אַדְמָתוֹ עִמּוֹ". וְשָׁם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם לְהִכָּנֵס הַתְּפִלּוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת, וְהַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת נִכְנָסוֹת דֶּרֶךְ שָׂם, וְשָׁבוֹת לְשָׁרְשָׁם, עַל כֵּן הַצַּדִּיקִים מִתְאַוִּים לָמוּת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁתִּמְצָא הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה פֶּתַח פָּתוּחַ, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ וּלְהִתְגַּלְגֵּל, וְעוֹד שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה לְימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל מֵתֵי חוּצָה לָאָרֶץ אֵינָם חַיִּים אֶלָּא ע"י צַעַר גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת.
רבנו בחיי (המאות 13-14, ספרד)
ארץ ישראל היא, על פי המדרש, אותו 'מזבח אדמה' המכפר על חטאים שחטא אדם בחייו, אם הוא מובל לקבורה באדמת הארץ. זו דעתו של רב ענן, אחד מאמוראי בבל. עולא, אמוראי אחר, שהיה נודד בחייו בין ארץ ישראל לבבל, נפטר בבבל, וארונו הובא לקבורה בארץ ישראל. אפשר להניח, שמבצע העברת ארון קבורה מארץ לארץ לא היה עניין של מה בכך, מה שמעיד על חשיבות הדבר בעיני חלק מהיהודים. ר' אלעזר, מאמוראי ארץ ישראל, סבור היה, שאין דומה מי שמת על אדמת ארץ ישראל למי שנפטר על אדמת נכר, גם אם ארונו הובא לקבורה בארץ ישראל. מכאן מנהגם של יהודים, שבחרו להגיע לארץ ישראל בזקנתם, כדי לזכות עוד בחיים ובמיתה על הארץ הקדושה.
רבנו בחיי, פרשן תנ"ך מיהדות ספרד, מסביר את שלוש הסיבות לרצונם של יהודים יראי שמים להיקבר בארץ ישראל. ארץ ישראל מכפרת עוונות, כמו שכבר קראנו אצל חז"ל. בארץ ישראל נמצא שער השמים, ונשמות הנפטרים זוכות לעבור דרכו אל מתחת לכנפי השכינה בלי להזדקק לגלגול מחילות, מבצע מתיש ומתסכל. ולבסוף – מתי ארץ ישראל יהיו הראשונים ליהנות מבואו של המשיח, וכמו בתור לחיסוני הקורונה – תהיה להם עדיפות.