"מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים" (תְּהִלִּים צ"ג). מַעֲשֶׂה בְּאַדְרִיאָנוּס, שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל סוֹפוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוּס. נָטַל חֲבָלִים, וְהָיָה מְשַׁלְשֵׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. שָׁמַע בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת: כַּלֵּה, אַדְרִיאָנוּס! עוֹד בִּקֵּשׁ לֵדַע מָה הַמַּיִם מְקַלְּסִין להקב"ה. עָשָׂה תֵּבוֹת שֶׁל זְכוּכִית, וְנָתַן בְּנֵי אָדָם לְתוֹכָן, וְשִׁלְשְׁלָן לְאוֹקְיָנוּס, וְעָלוּ וְאָמְרוּ: כָּךְ שָׁמַעְנוּ לְאוֹקְיָנוּס מְקַלֵּס: "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' " (שם).
מדרש תהלים
נפתח במקור מתהלים צ"ג:
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה.
מזמור קצר זה בוחר לפאר את האל באמצעות קולות הטבע, בקולות של מופעי המים השונים בעולם – הנהרות והימים. אכן, עוצמת הנהרות והימים מעוררת התפעלות רוחנית אדירה.
איזה חוקר טבע יכול לעסוק באלמנטים האדירים האלה? מי שיש בידו האמצעים – כסף ובני אדם, ומי שאינו חושש מכישלון. אין פלא, שחז"ל בחרו בקיסר אדריאנוס כגיבור האגדה הקטנה הזאת.
אדריאנוס לא היה סתם קיסר. הוא הצטיין בהרבה תחומים. בנוסף למלחמות שערך נגד כמה מאויביה הגדולים של האימפריה הרומית, הוא טיפח גם את האומנויות, ועשה לו שם במהלך תקופת שלטונו הארוכה יחסית – עשרים שנה. אנו, היהודים, זוכרים לו לרעה את דיכוי מרד בר-כוכבא ואת הגזרות שבאו בעקבותיו, ובספרותנו הוא קרוי 'אדריאנוס שחיק עצמות'.
ובכן, הקיסר הגדול והחזק אדריאנוס מנסה למדוד את עומק האוקיאנוס. הוא מביא חבל באורך אינסופי, ומשלשל אותו מסיפונה של ספינה אל עומק הים, ומשלשל ומשלשל במשך שלוש שנים, ואם לא היה שומע בת-קול, המורה לו לכלות מעשיו, היה בוודאי משלשל עד היום...
אדריאנוס הכיר, ככל הנראה, את כתבי הקודש, ולמד מהם, כי הים משבח את אלוהים, וכאדם תאב דעת הוא ביקש להכיר את המזמור מפי מבצעיו המקוריים, משברי הים. הוא הוריד בני אדם בתוך תיבות זכוכית כאמודאים אל מעמקי הים, ואלה שבו עם הפסוק ממזמור צ"ג: "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' ". לפחות אלה זכו לחזור בחיים מהניסיון המדעי של הקיסר. יוסף בן מתתיהו מספר על הקיסר אספסיאנוס, שציווה להשליך אנשים, שידיהם כפותות מאחורי גוום, אל מי ים המלח, לבדוק את הציפה שלהם...