רַב יוֹסֵף, כַּאֲשֶׁר הָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה, הָיָה בּוֹכֶה: "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (מִשְׁלֵי יג, כג(. אָמַר: הַאִם יֵשׁ מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּלֹא זְמַנּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁמֵּת לְלֹא סִבָּה?! לְעֶצֶם הָעִנְיָן מְשִׁיבִים: כֵּן, כָּךְ קוֹרֶה לְעִתִּים, כְּמוֹ מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהָיָה, שֶׁרַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי הָיָה מָצוּי אֶצְלוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְהָיָה רַב בִּיבִי רוֹאֶה כֵּיצַד מֵתִים אֲנָשִׁים בִּידֵי מַלְאָךְ זֶה. אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִשְׁלוּחוֹ: לֵךְ הָבֵא וַהֲרֹג אֶת מִרְיָם הַקּוֹלַעַת אֶת שְׂעַר הַנָּשִׁים. הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ אֶת מִרְיָם מְגַדֶּלֶת הַתִּינוֹקוֹת. אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: אֲנִי אֶת מִרְיָם הַקּוֹלַעַת שְׂעַר הַנָּשִׁים אָמַרְתִּי לְךָ לְהָבִיא! אָמַר לוֹ הַשָּׁלִיחַ: אִם כָּךְ, אַחֲזִיר אוֹתָהּ לְחַיִּים! אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: הוֹאִיל וּכְבָר הֵבֵאתָ אוֹתָהּ - שֶׁתִּהְיֶה כָּאן לְהַשְׁלִים אֶת מִנְיַן הַמֵּתִים! הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ דֻּגְמָה שֶׁל אִשָּׁה שֶׁמֵּתָה לֹא בַּמִּשְׁפָּט, אֶלָּא בְּטָעוּת. וְשָׁאַל רַב בִּיבִי אוֹתוֹ, אֶת הַשָּׁלִיחַ: אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לָמוּת, אֵיךְ יָכֹלְתָּ לְהָמִית אוֹתָהּ? וְסִפֵּר לוֹ הַשָּׁלִיחַ שֶׁהָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת, שֶׁהָיְתָה מַחְזִיקָה מִרְדֶּה בְּיָדָהּ, וְהָיְתָה מְשַׁלַּחַת אוֹתוֹ, וּמְכַבֶּדֶת בּוֹ אֶת הַתַּנּוּר. לָקְחָה אֶת הָאוּד וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל גַּב רַגְלָהּ וְנִכְוְתָה, וְאָז הוּרַע מַזָּלָהּ, וְיָכֹלְתִּי לָקַחַת אוֹתָהּ, וַהֲבֵאתִיהָ.
אָמַר לוֹ רַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: וְכִי יֵשׁ לָכֶם רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כָּךְ, לָקַחַת אָדָם טֶרֶם זְמַנּוֹ? אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: וְכִי לֹא נֶאֱמַר "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (מִשְׁלֵי יג, כג)? אָמַר לוֹ רַב בִּיבִי: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קֹהֶלֶת א, ד), מַשְׁמָע שֶׁלְּכָל דּוֹר יֵשׁ שָׁנִים קְצוּבוֹת שֶׁבָּהֶן הוּא הוֹלֵךְ מִן הָעוֹלָם!
אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: אֲנִי רוֹעֶה, מַחֲזִיק אוֹתָם, עַד שֶׁיִּמְלְאוּ לָהֶם שְׁנוֹת הַדּוֹר, וְאַחַר כָּךְ מוֹסֵר אֲנִי אוֹתָם לַמַּלְאָךְ דּוּמָה הַמְּמֻנֶּה עַל נְשָׁמוֹת הַמֵּתִים. אָמַר לוֹ רַב בִּיבִי: סוֹף סוֹף בִּשְׁנוֹת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: אִם יֵשׁ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּוַתֵּר עַל חֲפָצָיו (מוותר על חֶפְצוֹ, צנוע, מעביר על מידותיו), מוֹסִיף אֲנִי אוֹתָם, אֶת הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, לוֹ, וַהֲרֵי הִיא חִלּוּפוֹ.
בבלי חגיגה
מלאך המוות אינו מצוי בתנ"ך, מלבד באופן מרומז, בספר משלי – " חֲמַת-מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי-מָוֶת". לעומת זאת, בספרות חז"ל הוא כבר נוכח. תפקידו ברור – לקחת את חייהם של אנשים, שהגיע יומם. במדרש שלנו יש לו שוליה, מלאך שליח, העושה את העבודה המלוכלכת עבורו. חשוב להבין – כשאוכלוסיית העולם הולכת ומתרבה, מלאך המוות אינו משתלט על העומס, ביחוד בימי מגיפה... עוד מלאך מככב משנית במדרש שלנו, הוא מלאך דומה, הממונה על נשמות המתים. עוד נשוב אליו.
במסכת שבת נאמר: "הַיּוֹשֵׁב בְּבַיִת מְרוֹעָע עוֹשֶׂה מַלְאַךְ הַמָּוֶת דניסטיס (מְלַוֶה) שֶׁלּוֹ". זה, אולי, הסיפור ברַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי, שמלאך המוות היה מצוי אצלו, אולי בהמתנה שביתו הרעוע יתמוטט סו"ס... מכל מקום, זכה רב ביבי לתענוג המפוקפק, והוא לראות את האורח שלו בפעולתו.
מה שראה רב ביבי הקפיץ לו את הפיוזים. מלאך המוות נתן הוראה לשליח להביא אליו את מרים הקולעת (בארמית – המגדלת) את שער הנשים, מין סַפָּרִית צמרת. ככל הנראה בא יומה. השליח שמע באוזן הפחות טובה שלו, והביא לו את מרים המגדלת תינוקות (בארמית – בייבי סיטר). כשהבין השליח את טעותו הגורלית, הציע להשיב את המסכנה לחיים. מסתבר שגם זה חלק מהמקצוע. אבל מלאך המוות אמר לו: 'אם כבר הבאת אותה, היא תשלים את המכסה היומית שלי'. רב ביבי לא יכול שלא להתערב, ולא מסיבה מוסרית דווקא. הוא מתעניין לדעת, אם 'טכנית' זה אפשרי לקחת את נשמתו של בן-אנוש, שעדיין לא בא יומו. 'המתנתי לחלון הזדמנויות, וזה הגיע' – אומר השליח היעיל – 'היא עמדה וניקתה את התנור החם במטבח שלה באמצעות הַמִּרְדֶּה. בלי לשים לב מה היא עושה, היא הניחה את המרדה הלוהט על ירכה, ונכוותה קשות. מצבה הורע, וזו היתה ההזדמנות לה חכיתי'.
אבל רב ביבי לא מוותר. הוא יודע שלכל דור יש מספר שנים קצוב לו, הוא סכום שנות חיי האנשים באותו דור. 'כיצד זה לקחת את השנים שנותרו לאישה האומללה ממאגר השנים של הדור שלה?' – הוא שואל. על השאלה המקצועית הזאת לא יכול השליח לענות, כי הוא רק בורג... בא מלאך המוות לסייע לדיון התלמודי ומספר, כי על המאגר אחראי מלאך דּוּמָה, וכי ניתן לאחזר ממנו שנים לפי הצורך. הוא מצא תלמיד חכם וצנוע, שמגיע לו פרס על התנהגותו, ואת השנים העודפות הוא מעביר לו – שיחיה עוד קצת...
אגב, המלאך דומה נזכר גם בספר הזוהר: בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד, וּשְׁמוֹ דּוּמָה... זֶה הוּא שֶׁאוֹחֵז בַּנְּשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְחָה מֵהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי הַמְּמֻנֶּה טָהֲרִיאֵל, וְזֶה, דּוּמָה, עוֹמֵד אֵצֶל הַשַּׁעַר שֶׁל צַד הַקָּדוֹשׁ לֶאֱחֹז בַּנְּשָׁמָה, וְכַמָּה עוֹרְרֵי חֹק וּמִשְׁפָּט עִמּוֹ...
ועל רב ביבי אחר, היושב גם הוא בבית מרועע – בפעם אחרת.