רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ עֵרְבוּ אֶת לַחְמָם זֶה עִם זֶה (לֶאֱכֹל בְּצַוְתָּא). אָכַל בְּנוֹ שֶׁל ר' יְהוֹשֻׁעַ פְּרוּסָה אֶחָת, וְאָכַל רַב פָּפָּא אַרְבַּע פְּרוּסוֹת. אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לְרַב פָּפָּא: חֲלֹק לִי אֶת הַסְּעוּדָה, שֶׁאוּכַל לֶאֱכֹל אֶת חֶלְקִי. אָמַר לוֹ: קִבַּלְתָּ עַל עַצְמְךָ אֶת חֶבְרָתִי! הִקְשָׁה לוֹ רַב הוּנָא כָּל אוֹתָן קֻשְׁיוֹת שֶׁהִקְשִׁינוּ (קֹדֶם לְסֻגְיָה זוֹ) וְהוֹכָחוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ, וְתֵרֵץ לוֹ רַב פָּפָּא שֶׁשָּׁם מְדֻבָּר בְּמִקְרֶה מְיֻחָד. הִקְשָׁה לוֹ מִמָּה שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְפֹרָשׁ בְּעִנְיַן בְּנֵי חֲבוּרָה. אָמַר לוֹ: שָׁם, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ הַחֲבֵרִים 'כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ אוֹתְךָ', הָיָה זֶה כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַזֶּבַח, אֲבָל בִּסְעוּדַת רֵעִים, אִם מְקַבְּלִים אָדָם, מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּכֹל דֶּרֶךְ וְכַמּוּת שֶׁיֹּאכַל. לְבַסּוֹף חָלַק לוֹ.
פַּעַם אַחֶרֶת הָלַךְ ר' הוּנָא, בְּנוֹ שֶׁל ר' יְהוֹשֻׁעַ, וְעֵרֵב אֶת סְעֻדָּתוֹ יַחַד עִם רָבִינָא. עַד שֶׁאָכַל רַב הוּנָא פְּרוּסָה אַחַת, אָכַל רָבִינָא שְׁמוֹנֶה. אָמַר רַב הוּנָא בְּהִתּוּל: מוּטָב לְהִשְׁתַּתֵּף עִם מֵאָה רַב פָּפָּא וְלֹא עִם רָבִינָא אֶחָד.
בבלי פסחים עפ"י שטיינזלץ
הופעת המדרש הזה במסכת פסחים מעידה על ההקשר. אכילת זבח הפסח היא מצווה מיוחדת, ובין שאר ההנחיות מדאורייתא קיבלנו שאת קרבן הפסח יש לאכול בחבורה המוגדרת מראש. אלה החברים שיאכלו את הזבח ביחד. אין לאוכלו ביחידות, ואין להוציא שאריות שלו החוצה, ולשתף אנשים שאינם חברי החבורה.
רב הונא, בנו של ר' יהושע (להבדילו מחכמים אחרים בשם הונא) קבע עם שכנו רב פפא לאכול את לחמם ביחד. זה לא היה בעת אכילת זבח הפסח, אלא ביום 'רגיל'. רב הונא אולי הביא משהו מהמטבח הביתי שלו, לצרף למה שהביא רב פפא, ובוודאי ציפה לקבל חלק הוגן מהארוחה המשותפת. להפתעתו רב פפא, שהיה פְרֶעסֶער רציני, אכל פי ארבע ממנו, וככל הנראה, גם אכל במהירות, כך שרב הונא מצא עצמו מודאג, רעב ומתוסכל לאללה. לטענת רב הונא 'הסכמנו לאכול ביחד, וזה מחייב', ענה רב פפא 'הסכמת לחלוק עמי את הארוחה, וככה אני אוֹכֵל!'. הקשה לו רב הונא בכל מה ששנו חכמים בעניין אכילה ביחד, ורב פפא המלומד הסביר לו שאין מדובר כאן באכילת זבח הפסח בחבורה, אלא בסעודת רעים, ועל כן ההלכות האלה אינן רלוונטיות למקרה. לדעתו, אם מקבלים אדם לסעודה משותפת, יש להשלים מראש עם דרך אכילתו. אבל רב פפא אינו חזיר. אחרי שהוכיח לרב הונא שאין לו עילה משפטית לתבוע את חלקו השווה, הסכים ברוב נדיבותו לחלוק עמו בדרך הוגנת את מה שנותר מהחפלה. מה נאמר? בחור כהלכה!
אם סבור היה רב הונא בתחילה, שאי אפשר לאכול ביחד עם רב פפא, בא המקרה הבא, והעמידו על טעותו. הפעם היה זה רבינא שהיה שותף לו בסעודת רעים. ואם רב פפא היה אלוף באכילה מהירה, פי ארבע מרב הונא, מתברר כי רבינא הוא רב-אלוף, והוא אוכל פי שמונה מהר יותר מרב הונא. נאנח רב הונא ואמר, כי היה מעדיף לחלוק ארוחה עם מאה רב פפא, ולא עם רבינא אחוז הבולמוס...
מי היו שלושה חכמים אלה? מדובר באמוראי בבל מהדור החמישי (המאה הרביעית). על רב פפא מסופר, כי התפרנס מייצור שֵׁכָר מתמרים. בהמשך הוא סחר בזרעוני פרג, וכל אלו הביאו לו עושר רב, והוא היה יכול לתמוך בתלמידים עניים. הוא עמד בראש ישיבת נרש הבבלית. רב הונא בריה דרבי יהושע היה שכנו וחברו הקרוב, והצטרף אליו כאשר רב פפא קיבל את ראשות הישיבה בנרש. כאשר עשה רב פפא שותפות עם חברו ושכנו רב הונא בנו של רב יהושע, התעשר גם רב הונא. אם כן, לא היה להם לחשוש למצבם הכלכלי, וקרוב לוודאי שמעולם לא ידעו רעב...
רבינא היה בעל קרקעות וסוחר, והוא לא עמד בראש ישיבה. יש הסבורים (רש"י והרמב"ם) שרבינא הוא שסידר יחד עם רב אשי את התלמוד הבבלי. מעניין כמה כריכים היה צריך להכין לו מדי יום, כשעבד על התלמוד...