אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה. הַעֲמֵד לָהֶם זוֹנוֹת, וַעֲשֵׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּגְזֹר עֲלֵיהֶם, שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם, וְיֹאכְלוּ, וְיִשְׁתּוּ, וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח) "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ". כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ, עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם: לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן, וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ, שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ?! אִם רְצוֹנְךָ, אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים! וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָּה לִי אֻמָּה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): "אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם". מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן: הָבֵא לִי מְגִלָּה, וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן, וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה, וְכָתַב עָלֶיהָ. מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת, וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם, אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז( "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן". כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג(: "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם: עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה, וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה, שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד, וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים?! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב: אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת? חָזַר אֵלִיָּהוּ, וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה: אִי, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג(: "לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית", מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת? (ישעיה לז, ג("כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר? אָמַר לוֹ: יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ: רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה: אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה, תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה, מַה שֶּׁהָיָה הוּא (שיהיה). אָמַר לוֹ: בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ: לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי! מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו".
אסתר רבה
על פי המדרש שלפנינו התחולל סביב מזימת המן מאבק אדירים, בו השתתפו שחקנים רבים: מצד אחד המן והשטן, ומצד שני מרדכי, התורה, מלאכי השרת, החמה והלבנה ואליהו הנביא. ובתווך עומדים אחשוורוש, שהמן מנסה לשכנעו להשמיד את היהודים, הקדוש ברוך הוא, שהשטן מנסה לשכנעו לנטוש את ישראל, אברהם, יצחק ויעקב, המרימים ידיים בייאוש, ואפילו משה, שידע פעם להניא את אלוהים מרצונו להשמיד את עמו.
המן הוא כוח רֶשַע מן הסוג הארצי. המזימה שלו נעזרת בחולשות הטבעיות של בני האדם, שאינן נעדרות אף אצל בני עמנו. אם רוצה אתה לפגוע ביהודים, סבך אותם עם זונות... זאת גם דרכו של המדרש להסביר את הסיפור בפתיחת המגילה – על המשתה בארמון המלך אחשוורוש. המשתה הזה לא היה רק האירוע בו נפלה ושתי, ושבו נפתחה הדרך לעלייתה של אסתר על הבמה, אלא גם המלכודת שהניח המן לנתיניו היהודים של אחשוורוש, שהתפתו לחטא של ההשתתפות באירוע הזימה הזה.
הנס הגדול של הצלת היהודים היה תלוי בהימצאותו של צדיק אחד בדור, הוא מרדכי, ובעובדה שהצו המלכותי נחתם בטיט ולא בדם. מול הכוחות השמימיים שעמדו לצד בני ישראל, הלא הם המלאכים והתורה, השמש והירח, מעמיד המדרש את הרָשָׁע האולטימטיבי, זה שרק בשלהי תקופת המקרא (אצל איוב) הוא מופיע לשבש את העניינים, הלא הוא השטן. לא מפתיע שלאחר דורות רבים של גלות ומצוקות של עמנו מופיעה הדמות החזקה הזאת ככוח שמיימי, שעליו ניתן להטיל את האשמה בכך שרע לנו מאד.