מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ". מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" (שה״ש ה, יא). וְכָתוּב בּוֹ: "תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז" (תהלים כא, ד).
מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ? עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָבֵשׁ ה' עֹז" (תהלים צג, א). וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" (תהלים כט, יא). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָא בִּשְׁמוֹ, מְמִיתִין אוֹתוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא שְׁמוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" (שמות ז, א). הֱוֵי ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו.
(תנחומא)
מי גדול יותר? אלוהים או מלך בשר ודם? כמובן אלוהים; אבל לאלוהים יחס מיוחד ואינטימי אל הקרובים לו, כמו משה או המלך המשיח, קשר אינטימי שכלל אינו מקובל ביחסים בין מלך בשר ודם לנתיניו.
וכך, בסיוע של קריאה יצירתית בפסוקי התנ"ך, מראים לנו חז"ל כיצד, באופן עקבי, מקפיד האל לא לשמור דיסטנס מבני האדם שהוא אוהב.
בשמות פרק ד' נאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדו.". מטה זה היה בידיו של משה עוד טרם הֲפָכוֹ האלוהים למטה קסמים, אבל לאחר שאמר אלוהים "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת", הופך מטה משה ל'מטה אלוהים'. חז"ל מתעלמים מפסוקים אלה, ורואים ב'מטה אלוהים' מטה השייך לאל, מטה שהאל העניק למשה.
את הפסוק משיר השירים "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" מייחסים חז"ל לאלוהים, וכתם הפז הוא העטרת של האל. הפסוק "תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז" מתהלים נקרא על ידי חז"ל כנבואה או כמשאלה שאלוהים ישית לראשו של המלך המשיח כתר זהב, את הכתר שלו.
מהפסוק "לָבֵשׁ ה' עֹז" בתהלים מבינים חז"ל, כי עוז הוא לבושו של האל; ולפיכך, הפסוק "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" אומר שהאל יתן לעמו את לבושו שלו, את העוז.
הפסוק משמות "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" מתבאר על דרך הדרש בדרך הבאה: אלוהים יציג את משה לפני פרעה בשמו שלו – 'אלוהים'. זאת בניגוד לנוהג האוסר על בני אדם פשוטים להיקרא בשמו של הקיסר, לדוגמה אוגוסטוס.
מה המסר המשותף לכל להטוטי המדרש האלה? הרעיון, שאלוהים שלנו אינו מרוחק מאהוביו, אלא מקיים איתם קשר אינטימי. קשר זה מאפשר לאברהם להתווכח ולהתמקח עם אלוהים על גורל סדום, ולמשה לומר לאל בפרק ה': לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!