כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם, זֶה אוֹקְיָנוֹס. וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, זֶה אוֹקְיָנוֹס, שֶׁאֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, כָּל חָכְמָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ אֶלָּא בַּלֵּב. וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְהַלֵּב אֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים, כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד אֵינָה אֶלָּא בַּלֵּב, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְהַלֵּב אֵינֶנּוּ מָלֵא, לֹא הַנֶּפֶשׁ שְׂבֵעָה לְעוֹלָם...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, כָּל הַגֵּרִים אֵינָן נִכְנָסִין אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְיִשְׂרָאֵל מִמִּנְיָנָן אֵינָן חֲסֵרִין לְעוֹלָם...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, כָּל הַמֵּתִים אֵינָן נִכְנָסִין אֶלָּא לַשְּׁאוֹל, וְהַשְּׁאוֹל אֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, כָּל יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְכַּנְסִין אֶלָּא לִירוּשָׁלַיִם וְעוֹלִים בְּפַעֲמֵי רְגָלִים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, וִירוּשָׁלַיִם אֵינָה מִתְמַלֵּאת לְעוֹלָם, דִּתְנֵינַן עוֹמְדִין צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים...
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, כָּל הַמָּמוֹן אֵינוֹ עוֹלֶה אֶלָּא לְמַלְכוּת אֱדוֹם, וּמַלְכוּת אֱדוֹם אֵינָה מִתְמַלֵּאת לְעוֹלָם...
קהלת רבה
אחד מפסוקיו הראשונים של ספר קהלת הוא:
כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.
פסוק זה משולב בקטע ארוך, המדבר על המחזוריות הרבה המצויה בטבע, מחזוריות היוצרת רושם מתיש של חוסר כיוון, של חוסר תכלית. קהלת הדיכאוני חש בעיקר את חוסר התכלית במחזוריות של הטבע, בעוד שאנשים שמחים יותר ימצאו במחזוריות הזו הרבה טעם ויופי.
חז"ל עושים שימושים מגוונים בפסוק היפה הזה, וחלק מהם רואים בו מקפצה מטאפורית לרעיונות שקהלת בוודאי לא התכוון להם. זו מעלתו של המדרש.
החכמה, כך יגידו חז"ל, היא כמו הנחלים, הזורמים אל הים, הלא הוא הלב, המקום בו מצטברת החוכמה, ותמיד יש בו מקום לעוד חוכמה. ומהי החוכמה הזאת, אם לא התורה?
דבר אחר, אומרים חז"ל, ניתן להמשיל את הגֵּרים הזורמים אל תוך עם ישראל לנחלים הזורמים אל הים. כך ישראל לעולם אינם חסרים במניינם, ותמיד יש מקום לעוד גרים, שיצטרפו לעמנו.
גם השאול, הקולטת את המתים, היא כחבית ללא תחתית. תמיד יש בה מקום לעוד מתים. בהמשך לרעיון זה יעלו אחרים את השאלה איך יימצא מקום בעולמנו לכל אלה ביום תחיית המתים...
וירושלים בימי חג ומועד מדהימה את המבקרים בה באותם ימים, המופתעים מהמוני האדם המצליחים איכשהו להתארגן בתוך המהומה הצפופה ולשרוד את החג. הדימוי של הים שאינו מתמלא רומז לכך, שירושלים עדיין לא מיצתה את הפוטנציאל שלה לקלוט חוגגים בשלושת הרגלים.
ולבסוף, קצת ביקורת על האימפריה הרומית, הגובה מיסים באכזריות, וצוברת ממון בלי גבול – כמו הים שאינו מתמלא.
ואם נרחיק ונגיע לימינו אנו, נוכל לראות בים שאינו מתמלא את הכספים הפוליטיים המחולקים ללא כל בקרה, את מאגר השקרים שמפיצים מנהיגינו, ואת חדשות ושמועות הכזב המתפשטות ברשת...