שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים הֶעֱמִיד הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם", וּבִזְכוּתָן הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּרְנְסִים בַּמִּדְבָּר. הָמָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיַאֲכִילֵךְ אֶת הָמָן". תֵּדַע לְךָ, שֶׁבִּזְכוּת מֹשֶׁה הָיָה יוֹרֵד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּאֱסַף מֹשֶׁה, מָה כְּתִיב? "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן" וְגוֹ'. בִּזְכוּת אַהֲרֹן - עַנְנֵי הַכָּבוֹד, וְתֵדַע לָךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּאֱסַף אַהֲרֹן, "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" (בַּמִּדְבָּר כ"א ד'), שֶׁהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹזֶפֶת עֲלֵיהֶם. בִּזְכוּת מִרְיָם הָיָה הַבְּאֵר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּאֶסְפָה מִרְיָם, מָה כְּתִיב? "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" וְגוֹ'. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁבִּזְכוּת שְׁלָשְׁתָּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּרְנְסִים. אַשְּׁרֵיהֶם!
אוצר מדרשים
מדרש זה מבוסס כולו על ציטוטים מהמקרא. נציג את המקורות לכל הציטוט:
עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי! כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. (מיכה ו')
בתורה מוצג משה כמנהיג הראשי, המקבל גם הנחיות ישירות מהאל, אהרן הוא הכוהן הגדול, האחראי בעיקר על סדרי הפולחן (וכאשר הוא נאלץ לקבל עליו תפקידי מנהיגות בהיעדר משה – הוא כושל), ואילו מרים היא דמות נשית לא ברורה, שקיבלה את אור הזרקורים בעת קריעת ים סוף, כשהובילה את הנשים בשירי הלל לנס הגדול. אצל מיכה מופיעים שלושת האחים כמובילי הדרך לחירות. המדרש סבור, כי שלושתם היו אחראים לפרנסת בני ישראל, כלומר לרווחתם החומרית בעת נדודיהם במדבר.
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו, אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִעֲךָ, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם. (דברים ח')
פסוקים אלה מספר דברים מייחסים את הענקת המן לאלוהים, ולא למשה, אבל נשים לב לפסוק הבא:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל, וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרָת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם היוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרַת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא. (יהושע ה')
אנו נוטים לייחס את הפסקת המן לכניסה לארץ ישראל, שאיפשרה לבני ישראל להתחיל לאכול מתבואת הארץ (למרות שכנענים גידלו אותה...). חז"ל רואים את תקופת פרק ה' ביהושע כתקופה קרובה מאד למות משה, והם קובעים, כי משמת משה, פסק המן.
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר: יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה... וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר. וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע אַהֲרֹן, וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל... וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה: לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. (במדבר כ' – כ"א)
פרק כ' בספר במדבר מסתיים במות אהרן. פרק כ"א מתאר את סבל העם בהמשך נדודיהם במדבר. על פי חז"ל, כל עוד אהרן חי, הצלו בזכותו ענני הכבוד על העם, וקל היה להם לשאת את קשיי הנדודים. משמת אהרן, פסקו ענני הכבוד.
באותו פרק כ' בספר במדבר מסופר גם על מות מרים, מעט לפני מות אהרן:
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה, וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ? וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת?!
הסמיכות הזאת של המחסור במים למות מרים מעלה בחז"ל את הסברה, שעד מותה של מרים היו לעם הנודד במדבר מים זמינים כל העת, ובזכותה של מרים. מרעיון זה צמח המיתוס של באר מרים, ששפעה מים לכל העם, ואשר נדדה עם בני ישראל לכל מקום בו הלכו.
וכך, מאוסף המקורות המקראיים הזה מרכיבים חז"ל שלישיה של מנהיגים, המתאפיינת בדאגתם לרווחתם החומרית של בני ישראל, הנודדים עמם במדבר – למן משביע, לענני כבוד מצלים ולמים לשתיה. זו השלישיה המפרנסת.