אֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם

אָמַר ר' יַנַּאי: תְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי כְּמוֹ זֶה שֶׁל אֱלִישָׁע "בַּעַל כְּנָפַיִם". וְשׁוֹאֲלִים: מָה הוּא הָעִנְיָן, שֶׁבּוֹ יֵשׁ לִשְׁמוֹר עַל גּוּף נָקִי? אַבַּיֵּי אָמַר: שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶן. רָבָא אָמַר: שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶן.

וּמַדּוּעַ קוֹרֵא לוֹ לֶאֱלִישָׁע "בַּעַל כְּנָפַיִם"? שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, יְנַקְּרוּ כְּעֹנֶשׁ אֶת מוֹחוֹ, וְהָיָה אֱלִישָׁע מַנִּיחָם, וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. רָאָהוּ קַסְדּוֹר (פָּקִיד) אֶחָד, וּבָרַח אֱלִישָׁע מִפָּנָיו, וְרָץ הַקַּסְדּוֹר אַחֲרָיו. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקַּסְדּוֹר אֶצְלוֹ, נְטָלָן אֱלִישָׁע לִתְפִלִּין מֵרֹאשׁוֹ, וַאֲחָזַן בְּיָדוֹ. אָמַר לוֹ הַקַּסְדּוֹר: מָה זֶה בְּיָדְךָ? אָמַר לוֹ: כַּנְפֵי יוֹנָה. פָּשַׁט אֶת יָדוֹ, וְנִמְצְאוּ בְּיָדוֹ כַּנְפֵי יוֹנָה. לְפִיכָךְ קוֹרִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל נֵס זֶה "אֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם".

וּמָה מְיֻחָד כַּנְפֵי יוֹנָה מִשְּׁאָר עוֹפוֹת, שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע שֶׁכַּנְפֵי יוֹנָה בְּיָדוֹ? מִשּׁוּם שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ" (תְּהִלִּים סח, יד), וּבֵאוּרוֹ: מָה יוֹנָה כְּנָפֶיהָ הֵן הַמְּגִנּוֹת עָלֶיהָ, שֶׁאֵין לָהּ נֶשֶׁק אַחֵר לְהִלָּחֵם בּוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל מִצְווֹת הֵן הַמְּגִנּוֹת עֲלֵיהֶן.

בבלי שבת

באגדות יפות לא כדאי לחפש יותר מדי היגיון. הדבר האחרון, עליו הייתי חושב, כשאני אוחז בידי תפילין, הוא על כנפיים של יונה. ומי בכלל מחזיק בידיו כנפי יונה? על פי המדרש, קיום המצוות מגן עלינו ככנפי יונה, המגנות על הגוזלים. להערכתי, המעשה באלישע בעל כנפיים מבוסס כולו על אמירה זו. זה אינו הפתגם או הפסוק היחיד, שחכמינו בונים עליו סיפור.

הסיפור מתרחש בתקופת גזרות אדריאנוס, שאסרו על כל ביטוי של פולחן יהודי, כולל הנחת תפילין. איני יודע אם על הנחת תפילין היו הרומאים מנקרים את מוחו של העבריין, אבל זה מה שמסופר באגדה זו.

אדם בשם אלישע, שאינו מכונה רבי, כלומר אדם פשוט, קיים מצוות הנחת תפילין, ויצא אל השוק, כשהתפילין בידיו. הוא נתפס על ידי קסדור רומאי, ונחקר: 'מָה זֶה בְּיָדְךָ'?

קסדור הוא, ככל הנראה, קוואיסטור (בלטינית quaestor, "חוקר"), בעל משרה שלטונית פוליטית רומית, בעל סמכויות שלטוניות מגוונות בתחומי האוצר, המשפט והצבא. אם כן, אלישע עומד בפני בעל סמכות, היכול להענישו על הפרת גזרות הקיסר.

אלישע, איש פשוט ותמים, ענה: כנפי יונה. לא היה לו רגע פנוי לחשוב מה יכול להציל אותו. לא היה באפשרותו להתפלל לנס. הוא ענה מה שענה, אולי מתוך תקווה, שהרומאי לא יחייב אותו לפתוח את ידיו ולהראות מה באמת נמצא בהן. אך הקסדור לבטח לא קנה את התשובה המוזרה, וציוה על אלישע לפתוח את ידיו ולהראות מה יש לו שם באמת. נס! התפילין שבידיו הפכו לכנפי יונה, ואלישע ניצל. הקסדור היה, ככל הנראה, איש חשוב ועסוק, והוא לא טרח לשאול את אלישע: מה עושים כנפי יונה בידיך?

הנס המתרחש ברגע קריטי כזה, כשהאדם הזקוק לנס אפילו אינו מבקש אותו, נס זה ראוי למדרש אגדה, שינציח אותו.

על פי האגדה, נתפרסם הדבר, ואלישע זכה לכינוי 'אלישע כנפי יונה'. אני נזכר בדמות תלמדית אחרת, ר' זירא, שאף הוא זכה בכינוי מיוחד: 'הקטן חרוך השוקיים', וזאת בשל ממדי גופו הקטנים ובשל הסיגופים שנטל על עצמו לשבת בתוך התנור, תרגיל שהסתיים בחריכת שוקיו.