צרור מדרשים בשבח עץ התמר (והארז) מבראשית רבה:
כְּתִיב (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח". מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ וְאֶרֶז אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים, כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים. מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז צִלָּן רָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק. מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז לִבָּן מְכֻוָּן לְמַעְלָן, כָּךְ הַצַּדִּיקִים - לִבָּן מְכֻוָּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כה, טו): "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה', כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי". מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, אַף צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, וּמַה הִיא תַּאֲוָתָן? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים מ, ב(: "קַוֹּה קִוִּיתִי ה' ".
התמר והארז שייכים בהחלט לאזורי אקלים מאד שונים בארץ ישראל. התמר הוא עץ של המדבר הלוהט. הארז מצוי אך ורק בצפונה של הארץ, בהרי הלבנון הקרירים. ובכל זאת יש להם תכונות משותפות. הם עצים גבוהים וזקופים, בעלי גזע אחד שאינו מתפצל. מַרְאָם מרשים, וחז"ל לוקחים מהפסוק בתהלים את ההשוואה שלהם לצדיקים. גובהם גם מבטא, לדעת חז"ל, את התשוקה לשמיים, לאלוהים.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת, שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְתָן, וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, עָבַר דִּקְלַי אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ. אָמַר: תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ, עָשְׂתָה פֵּרוֹת.
גרסה מעט שונה מופיעה בבמדבר רבה: תְּמָרָה הִיא רוֹאָה מִיְרִיחוֹ ושֶׁהִיא מִתְאַוָּה לָהּ בְּלִבָּהּ.
רבי תנחומא הוא מאמוראי הדור השישי של ארץ ישראל. הוא חי בצפון הגולן, וכנראה הכיר היטב את חקלאות התמרים. הוא ידע שעצי התמר מתחלקים לזכרים ולנקבות, וכך התמרה שעמדה בחמתן שבעמק סוכות (בבקעת הירדן) לא עשתה פירות, שכן לא היה בסביבתה תמר זכר, ולכן פרחיה לא הואבקו. אצל רבי תנחומא הופכת הבעיה החקלאית הזאת לסיפור אהבה. הדקלאי, הוא מגדל התמרים, העובר לידה, מזהה שהיא רואה למרחק אל התמר הזכר הנמצא ביריחו, ומצפה להתחבר עם אבקת פרחיו. משהרכיבו אותה, כלומר האביקו אותה באבקת הזכר מיריחו – עשתה פירות.
מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרֶיהָ לַאֲכִילָה, וְלוּלָבֶיהָ לְהַלֵּל, חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ, סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסַנִּים לִכְבָרָה, שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְהַקְרוֹת בָּהֶם אֶת הַבַּיִת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, מֵהֶם בַּעֲלֵי הַגָּדָה.
התמר הוא אחד העצים היותר מועילים בין עצי ארץ ישראל. כל חלקיו משמשים את האדם, מה שחשוב במיוחד בנאות המדבר, בהם התמר הוא כמעט העץ היחיד. פירותיו משמשים לאכילה; הלולבים, כפות התמר הצעירים בטרם היפרשם, משמשים להלל – במיוחד בחג הסוכות; החריות הן כפות התמרים, השימושיות מאד ליצירת סכך בגגות הסוכות; הסיבים העוטפים את גזע התמר משמשים לקליעת חבלים חזקים מאד; סנסני התמר, הם השרביטים הדקים עליהם צומחים הפירות, ביחד עם הידה, הענף עליו הם צומחים, משמשים, לאחר הפרדת הפרי, לקליעת סלים וכברות לסינון; והקורות, הלא הן הגזעים, משמשות כבסיס לגג הבית. חז"ל משווים את עצי התמר לבני ישראל, על מגוון העיסוקים שלהם בלימוד (מקרא, משנה, תלמוד והגדה), המועיל, לדברי חז"ל ממש כמו עץ התועלת שבעץ התמר.
מַה תְּמָרָה זוֹ וְאֶרֶז כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁן וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ הוּא נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל, סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׂרָה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ בִּנְגָעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְנַגַע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וגו'.
מדוע נמצא המדרש הזה בבראשית רבה? כי הוא קושר את כל הדיון בעץ התמר לסיפור אברהם, שרה ופרעה. פרעה לקה בנגעים, כי רצה לקחת לו את שרה, אשת אברהם. על פי חז"ל לא כדאי להתעסק עם ישראל. כל מי שרוצה לפגוע בעם ישראל, סופו להיפגע בעצמו, ממש כמו הסכנה שבטיפוס אל צמרת התמר או הארז. ספרי ההיסטוריה מלמדים אותנו אחרת...