אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַאי: בָּשָׂר וָדָם מַפְקִידִים בְּיָדוֹ חֳדָשִׁים, וְהוּא מַחֲזִירָן בְּלוּיִים וּשְׁחוּקִים. אֲבָל הקב"ה מַפְקִידִים בְּיָדוֹ בְּלוּיִים וּשְׁחוּקִים, וְהוּא מַחֲזִירָן חֳדָשִׁים. תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּן הַפּוֹעֵל הַזֶּה עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם, וְנַפְשׁוֹ יְגֵעָה עָלָיו וּשְׁחוּקָה. וּכְשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָגֵעַ, וּמַשְׁלִים נַפְשׁוֹ להקב"ה, וְנִפְקֶדֶת אֶצְלוֹ, וּלְשַׁחֲרִית הִיא חוֹזֶרֶת בְּגוּפוֹ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (אֵיכָה ג כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".
מדרש תהלים
ר' אלכסנדראי (נקרא לו בקיצור אלכס, טוב?) היה מאמוראי ארץ ישראל, תלמידם של ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. שמו מעיד עליו, אולי, על מוצא משפחתו - אלכסנדריה. אמרות שונות שלו מפוזרות בתלמוד, ורובן ככולן – דברי אגדה. אחת האגדות היפות מספרת עליו שהיה הולך ומכריז: 'מי רוצה לחיות?', וכשהתקבצו סביבו אנשים, שרצו ללמוד את הסוד, היה מצטט להם את הפסוק: "מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך מרע.
במדרש הקצר שלפנינו מדבר אלכס על השינה – אותה תופעה אנושית כל כך מוכרת וכל כך לא מובנת. איך זה, שאנחנו הולכים לישון עייפים וסחוטים, שוכבים ולא עושים דבר מלבד לנחור, ובבוקר אנו מתעוררים מלאי מרץ נעורים? לחכם שלנו יש הסבר, ונפרט אותו במילים שלנו:
לא בכדי אמרו חכמים: 'שֵׁינָה - אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְמִיתָה'. בשינה אנו לא בדיוק בארץ החיים. מלבד נשימה אין אנו מבצעים כל פעולה המאפיינת את חיינו – לא מדברים (כמעט...), לא מניעים את גופנו (כמעט...), לא עובדים ולא אוכלים. על פי אלכס, בזמן השינה אנו מפקידים את נפשנו בידי אלוהים, וללא נפש אין אנו חיים. מה שעושה אלוהים לנפש שלנו בעת השינה הוא חידוש וריענון וטעינת מצברים. לקראת סוף השינה מחזיר אלוהים את נפשנו אל גופנו, וכך אנו מתעוררים אל יום חדש.
מה שמקורי במדרש של אלכס היא ההשוואה עם הפקדת חפצים המתבצעת בין בני אדם. כמה שלא יישמרו החפצים המופקדים – סופם להתבלות, וביחוד אלה הנמסרים למי שמקבל רשות לעשות בהם שימוש כל עוד לא נפדו על ידי בעליהם.
כיום אנו יודעים הרבה יותר אודות התופעה הקרויה שינה. אנו מבחינים בין דרגות עומק שונות של שינה, מזהים אזורי מוח בהם מתבצעות פעולות בתוך השינה, ובניגוד לאבותינו, שחשבו שהחלום הוא מסר נבואי מלמעלה, אנו מתעדים תהליכי חלימה, שהם חוויות של מחשבה. יש בינינו אפילו כאלה, המבקשים לטפח תהליכי למידה תוך כדי שינה – כל זה רחוק מאד ממוות.
על אותו רעיון, שמבטא מדרש זה, מבוססת גם אחת מברכות השחר:
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך.
המדרש מבקש חיזוק גם מפסוק באיוב ג':
חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
פשט הפסוק (ואין באיוב הרבה פסוקים פשוטים) רוצה לומר אחרת: חסדי ה' רבים הם, וכן רחמיו, ואלה מתחדשים מדי בוקר. כמובן, לא נאמר כאן דבר על השינה, ובודאי לא על חידוש וריענון הנפש בזמן השינה.