בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע: ה' הַצַּדִּיק! הַעְתִּירוּ אֶל ה', וַאֲנִי מְשַׁלְּחָן (את בני ישראל). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כָּךְ אָמַרְתָּ בַּמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְהִתְפַּלַּלְתִּי, וְלֹא שִׁלַּחְתָּם. לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ? הֱשִׁיבוֹ פַּרְעֹה: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם. עַכְשָׁיו אֲנִי מְשַׁלְּחָן. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה'. וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, תְּלָאָן (הקדוש ברוך הוא) בְּרִפְיוֹן. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֱמוֹרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְגוֹ" (יהושע י, יא). וְהַשְּׁאָר שֶׁהָיוּ בַּשָּׁמַיִם, יֵרְדוּ עַל גּוֹג וּמָגוֹג לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְהַקּוֹלוֹת הָיוּ תְּלוּיִין. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי אֱלִישָׁע עַל מַחֲנֵה אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס וְגוֹ" (מלכים ב ז, ו).
וכך מסופר בפרק ט' בספר שמות:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וַיהֹוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, וַיַּמְטֵר יְהוָֹה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי... וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: חָטָאתִי הַפָּעַם. יְהוָֹה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ אֶל יְהֹוָה, וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָֹה. הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוָֹה הָאָרֶץ... וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְהוָֹה, וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת, וַיֹּסֶף לַחֲטֹא, וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה בְּיַד מֹשֶׁה...
חז"ל מתענגים על האפשרות לחלום ולהעלות בדמיון מה קרה עם כל התחמושת השמיימית שהכין אלוהים להוריד במכת הברד, ולא הוריד. רק חלק ממנה נוצל, שכן פרעה הבטיח, שאם יעצור משה את הברד, ישלח את בני ישראל ממצרים. לאחר שהתברר לו למשה, שפרעה לא התכוון ברצינות למה שאמר, לא המשיך הברד לרדת, אלא נחתה המכה הבאה, מכת הארבה. אז מה קרה עם כל הברד והאש והקולות שכבר היו מוכנים לרדת על ארץ מצרים?
לחז"ל לא קשה למצוא את התשובה לשאלה חביבה זאת: כל התחמושת הזאת נותרה תלויה ברפיון בגבהי השמים. חלקה סִיֵּעַ ליהושע במלחמתו באמורי, כאשר הוריד אלוהים אבנים מהשמים, ככתוב: וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן, וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה, וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.
ועדיין נותרו אבני ברד תלויות ברפיון בגבהי השמים, ואלה יֵרְדוּ, כך אומרים חז"ל, במלחמת גוג ומגוג באחרית הימים.
אבל בנוסף לאבני הברד היו שם בימ"חים האלוהיים גם קולות. גם אלה הושמשו ברבות הימים, בעת מצור שומרון, כאשר הניס אלוהים בעזרתם את מחנה ארם, ככתוב:
וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב, קוֹל סוּס, קוֹל חַיִל גָּדוֹל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ, וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא, וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם.
אלוהים צופה קדימה אל העתיד שהוא כבר תכנן, ובדומה לפי הבאר ופי האתון והמטה והשמיר, שכולם נבראו בערב שבת של בריאת העולם, בין השמשות, כדי להופיע בדרך נס ולמלא את תפקידם ברגעים ההיסטוריים המתאימים, כך גם התחמושת האלוהית של המכה השביעית לא בוזבזה, ואוחסנה לשימושים עתידיים.