אַחַר כָּךְ יָרַד הקב"ה, וְנָטַל נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי ה'", וְהָיוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מְנַשְּׁקִין אֶת אַהֲרֹן, מֹשֶׁה עַל לֶחְיוֹ אֶחָד, וְאֶלְעָזָר עַל לֶחְיוֹ אֶחָד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים - מֹשֶׁה מַפְשִׁיטוֹ מִן קַרְסֻלָּיו, וְעָלָה עֲנַן הַכָּבוֹד, וְכִסָּה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: "מָה אַתָּה רוֹאֶה?", אָמַר לוֹ: "אֵינִי רוֹאֶה כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁעֲנַן הַכָּבוֹד מַלְבִּישׁ אֶת אֲבָרַי, שֶׁאַתָּה מַפְשִׁיט". וְהִפְשִׁיטוֹ עַד יְרֵכוֹ, וְעָלָה עֲנַן הַכָּבוֹד וְכִסָּה אוֹתוֹ, וְהִפְשִׁיטוֹ עַד צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ: "אַהֲרֹן, אָחִי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? מָה הִיא הַמִּיתָה?", אָמַר לוֹ: "עַד עַכְשָׁו וְלֹא כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁעָלָה עָנָן כְּבוֹד, וְכִסָּה אוֹתִי עַד צַוְּארִי". כֵּיוָן שֶׁהִפְשִׁיט אֶת כֻּלּוֹ, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת כֻּלּוֹ, וְהָיָה מֹשֶׁה קוֹרֵא:"אַהֲרֹן, אֲחִי! מָה הִיא מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים? הֵיכָן אַתָּה?", אָמַר לוֹ: "אֵינִי כְּדַאי לוֹמַר לְךָ, אֶלָּא הַלְוַאי מִקֹּדֶם זְמַן בָּאתִי לְכָאן". כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה הֵיאַךְ מֵת אַהֲרֹן, נִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ, וּכְשֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה: "כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ" אָמַר: "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחוֹת" וְכוּ', וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא שָׁלַט מַלְאַךְ הַמָּוֶת בְּאַהֲרֹן אֶלָּא בִּנְשִׁיקָה, כָּךְ אַתָּה לֹא יִשְׁלֹט בְּךָ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְתִפָּטֵר בִּנְשִׁיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי ה'". מִיָּד נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
ילקוט שמעוני
אָמַר לוֹ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה: אָחִי, עַד מָתַי תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי הַדִּבּוּר, שֶׁאָמַר לְךָ הקב"ה, וְאַתָּה יוֹדֵעַ כְּשֶׁדִּבֵּר עִמְּךָ בָּרִאשׁוֹנָה, הוּא בְּפִיו הֵעִיד עָלַי: "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", וְעַכְשָׁו לָמָּה תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי הַדִּבּוּר, שֶׁאָמַר לְךָ הקב"ה? אֲפִלּוּ אִם הוּא דִּבֵּר מִיתָה, הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְהִזְכַּרְתְּ דְּבַר מִיתָה בְּפִיךָ—דְּבַר מִיתָה הוּא, וְהוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַר לִי, וַאֲנִי יָרֵאתִי לְהוֹדִיעֲךָ, וְעַתָּה רְאֵה מִיתָתְךָ שֶׁאֵינָהּ כְּמַעֲשֵׂה בָּשָׂר וָדָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאוּ לְסַלֶּקְךָ. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: מֹשֶׁה, אָחִי, לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ בִּפְנֵי אִמִּי וְאִשְׁתִּי וּבְנִי? אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: אֲחִי, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מ' שָׁנָה, שֶׁעָשִׂיתָ אֶת הָעֵגֶל, וְהָיִיתָ חַיָּב כְּלָיָה בְּמִיתָה, אֶלָּא שֶׁעָמַדְתִּי בַּתְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם ב"ה, וְהִצַּלְתִּי אוֹתְךָ מֵהַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה'" וכו'. וְעַתָּה, הַלְוַאי תְּהִי מִיתָתִי כְּמִיתָתְךָ, שֶׁאַתָּה מֵת, וַאֲנִי קוֹבֶרְךָ, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמוּת אֲנִי, אֵין לִי אָח שֶׁיִּקְבְּרֵנִי, וְאַתָּה מֵת, וּבָנֶיךָ יוֹרְשִׁים מְקוֹמְךָ, וַאֲנִי מֵת, וַאֲחֵרִים יוֹרְשִׁים כְּבוֹדִי. וּפִיְּסוֹ בִּדְבָרִים, וְעָלָה אַהֲרֹן לְמִטָּתוֹ, וְקִבֵּל הקב"ה נִשְׁמָתוֹ. וְיֵצֵא מֹשֶׁה מִן הַמְּעָרָה, וְתֵכֶף נִתְעַלְּמָה הַמְּעָרָה, וְלֹא הָיָה שׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם, שֶׁיּוֹדֵעַ זֶה, וְיָכוֹל לְהָבִין אֶת זֶה.
כְּשֶׁרָאָה אֶלְעָזָר לְמֹשֶׁה, וְלֹא רָאָה עוֹד אָבִיו, אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֵיכָן הוּא אַבָּא? אָמַר לוֹ: הָלַךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ. וְיָרְדוּ שְׁנֵיהֶם מִן הָהָר. אָמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל: אַהֲרֹן הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ. אָמְרוּ לְמֹשֶׁה: לִדְבָרֶיךָ שֶׁתֹּאמַר 'מֵת', וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֶה עָשִׂיתָ לּוֹ. אֶפְשָׁר שֶׁהָרַגְתָּ אוֹתוֹ. אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתְךָ לֵילֵךְ מִכָּאן אוֹ לְכָאן, עַד שֶׁתַּרְאֶה אוֹתוֹ לָנוּ מֵת אוֹ חַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם ב"ה, וְאָמַר לְפָנָיו: רבש"ע, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, תִּרְאֶה לָהֶם מִטָּתוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: 'חַי הוּא', וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ, לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם הָיוּ אוֹהֲבִים לְאַהֲרֹן הַרְבֵּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח הקב"ה אֶת פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְרָאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִטָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן בַּמְּעָרָה, שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן", וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְרָאוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, שֶׁנָּתַן לָהֶם הקב"ה בִּזְכוּתוֹ (עי' ר"ה ב', תַּעֲנִית ט'), וְרָאוּ מִטָּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פּוֹרְחִין בָּהּ בַּאֲוִיר הָעוֹלָם.
מדרש פטירת אהרן, אוצר מדרשים
מעט מאד נכתב בתורה על מות אהרן. העיקר כתוב בספר במדבר פרק כ':
כב וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר: כד יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה. כה קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. כו וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם. כז וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. כח וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר. כט וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה, כִּי גָוַע אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
מדרשי חז"ל אודות מות אהרן (ויש עוד) עונים על כמה שאלות, שהטקסט הקצר הזה מעלה:
א. האין מעשה הפשטת אהרן את בגדיו מעשה שיש בו השפלה?
המדרש מספר, כי כל איבר שנחשף בעת ההפשטה כוסה מיד על ידי ענני הכבוד. לבסוף נעלם אהרן כולו מעיני משה.
ב. האם, כמו שכתוב בתורה, ראה כל העם את הטקס הזה ואת מות אהרן?
המדרש מספר, שהדבר התרחש בתוך מערה. עם מות אהרן נעלמה גם המערה.
ג. מה ראו כל העדה?
המדרש מספר כי העדה לא ראתה דבר, ועל כן חשדה במשה, שהרג את אהרן. אהרן חשש ממשהו אחר – שהעם יחשוב שאהרן עדיין חי, ועל כן יראו בו אל (זוכרים את ישוע?). על כן ביקש מה', שיראה לעם כולו את המערה, ואת אהרן המת מונח על מיטתו במערה.
ד. האם אלעזר היה נוכח בכל מה שקרה שם?
המדרש רומז לכך, שלאחר הפשטת אהרן והלבשת אלעזר בבגדי הכהונה נותרו משה ואהרן לבדם במערה, ואלעזר המתין בחוץ. על כן שאל אלעזר את משה היכן אביו.
ה. מה פירוש הביטוי "עַל פִּי ה'"?
חז"ל אומרים כי מדובר בנשיקת פיהו של האל, שהמיתה את אהרן. זה המוות בנשיקה המוקדם ביותר בתרבותנו.
ו. האם היה משהו במות אהרן, שבישר למשה את גורלו שלו?
חז"ל אומרים, כי משה חפץ מאד לדעת איך זה למות, ואיך צדיקים מתים. רגע אחרי היעלמותו של אהרן מעיני משה, אומר אהרן למשה: "אֵינִי כְּדַאי לוֹמַר לְךָ, אֶלָּא הַלְוַאי מִקֹּדֶם זְמַן בָּאתִי לְכָאן". זו מיתה כל כך יפה, שמוטב היה לו, לאהרן, להקדים ולמות. יש במדרש זה אמירה כלפינו, החוששים מהמוות: אם אתה צדיק – זה יהיה כיף חיים!
ז. משה היה אחיו של אהרן. איך קיבל משה את צו ה' להוביל את אהרן אל מותו?
חז"ל אומרים כי משה חרד מאד לבשר לאהרן את בשורת מותו הקרב, וכי הוא ראה בכל האירוע מין 'פרומו' למותו שלו.
ח. איך קיבל משה את מות אהרן?
חז"ל אומרים כי משה קינא באהרן – גם על המוות היפה שזומן לו, גם על כך שאהרן יזכה להיקבר על ידי אחיו, בעוד שהוא, משה, לא יהיה לו מי שיקבור אותו, ועוד – משה קינא באהרן על שהוא מוריש את משרתו הרמה לבנו אלעזר, בעוד שאת כסאו של משה יירשו זרים.