"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח, יא), בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר, נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו. (בראשית כח, יא): "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ". רַבָּנָן אָמְרֵי: כִּיבָּא הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כִּיבּוּ (כַּבּוּ) אֶת הַנֵּרוֹת, כִּיבּוּ (כַּבּוּ) אֶת הַפָּנָסִין, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה. כָּךְ הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִפּוֹרִין אָמַר: שָׁמַע (יעקב) קוֹלָן שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, בָּא הַשֶּׁמֶשׁ, אֲתָא שִׁמְשָׁא, אֲתָא שִׁמְשָׁא! בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יוֹסֵף (בראשית לז, ט): "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ", אָמַר יַעֲקֹב: מִי גִּלָּה לוֹ שֶׁשְּׁמִי שֶׁמֶשׁ? אוֹתָן שְׁתֵּי שָׁעוֹת, שֶׁהִשְׁקִיעַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו, אֵימָתַי הֶחֱזִירָן? בַּחֲזִירָתוֹ לְבֵית אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לב, לב): "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ". (בראשית רבה)
מדרש זה עוסק בלילו הראשון של יעקב מחוץ לבית, לילו של הסולם. וכך כתוב בפרק כ"ח בבראשית:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ. וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו...
הביטוי 'ויפגע במקום' מבקש ביאור. משמעות הפשט של 'ויפגע' היא 'ויפגוש' או 'ויגיע'. חז"ל מבקשים להיעזר במשמעות הנוספת של 'ויפגע', המשמעות בה אנו משתמשים עד היום, ועל כן הם אומרים, שיעקב נתקל במעין קיר שמנע ממנו להמשיך ללכת. 'בַּמָּקוֹם' אמור להתיחס למקום מסוים, בעוד שעל פי הסיפור היה זה מקום סתמי על דרך הבריחה של יעקב. חז"ל מזכירים לנו במדרש קודם, ש'מקום' הוא גם שמו של אלוהים.
מדוע עצר אלוהים את יעקב דווקא במקום הזה? כי הוא רצה לדבר עמו דיבור אינטימי, ודווקא מקום סתמי על הדרך, בו אין בני אדם נוהגים ללון, מתאים לשיחה אינטימית כזאת. מה עשה אלוהים, והערב עדיין לא בא? כבה את השמש. מהיכן להם לחז"ל שכך עשה אלוהים? מצירוף המילים 'כי בא השמש', שהם קוראים 'כִּבָּה השמש'. אם כן, אלוהים הביא את הלילה מוקדם מהצפוי, כדי לאלץ את יעקב ללון באותו מקום נידח, וכך יכול היה לדבר עם יעקב בצנעה, כמו המלך, שרצה לדבר עם אוהבו בצנעה, והורה לכבות את הפנסים בארמון.
יעקב, על פי המדרש היפה הזה, שמע את מלאכי השרת אומרים 'בא השמש, בא השמש', וחשב שהם מתייחסים אליו, וקוראים לו 'השמש'. בעיני יעקב היה זה שם נוסף שניתן לו משמיים, ושם זה ייזכר פעם נוספת בחלום יוסף, שבו השמש והירח (יעקב ורחל) והכוכבים (עשרה אחיו) משתחווים לו. כאשר ישמע יעקב על חלום זה של יוסף (מי סיפר לו? לחז"ל פתרונים!), יתמה:
"מִי גִּלָּה לוֹ שֶׁשְּׁמִי שֶׁמֶשׁ?".
אם כן, אלוהים עבר באותו יום של סולם יעקב ל'שעון יעקב', מה שיצטרך לקבל תיקון בעתיד, שכן מחוגי השעון הוזזו שעתיים קדימה. מתי התרחש אותו תיקון, לדברי חז"ל? בחזירתו לבית אביו, בלילה שלפני מעבר יבוק. וכך כתוב בפרק ל"ב בבראשית, אחרי המאבק עם המלאך:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
לא נאמר שם פשוט 'ויזרח השמש', כי אם 'ויזרח לו השמש'. השמש זרח לו, ליעקב, במיוחד, כלומר – אלוהים החזיר את מחוגי 'שעון יעקב' שעתיים אחורה, והזריח את השמש שעתיים לפני הזמן הצפוי. וכיצד אנו יודעים, שרעיון זה ממש אינו תואם את הסיפור המקראי? המלאך אומר ליעקב כמה פסוקים לפני כן: שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר (יעקב): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. המלאך מזהה שהשחר עולה, וכמו לכלוכית הוא יודע שזמן הקסמים עבר לו... מילא, אל נחפש במדרשים הפנטסטיים האלה את ההיגיון המקראי!