מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, וְהִנִּיחָה לוֹ בֵּן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִינֹק, וְלֹא הָיָה לוֹ שְׂכַר מְנִיקָה לִתֵּן, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס, וְנִפְתְּחוּ לוֹ דַּדִּין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, וְהֵנִיק אֶת בְּנוֹ.
אָמַר רַב יוֹסֵף: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה, שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּזֶה! אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: אַדְּרַבָּא, כַּמָּה גָּרוּעַ אָדָם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לוֹ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית. שֶׁאַף שֶׁאֵרַע לוֹ נֵס, מִכָּל מָקוֹם בְּצוּרָה לֹא נוֹחָה וְלֹא נְעִימָה אֵרַע לוֹ.
וְהוֹסִיף וְאָמַר רַב יְהוּדָה: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לְהַשִּׂיגָם, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עָלָיו סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית, וְקָרוֹב הָיָה יוֹתֵר הַדָּבָר מִלְּהַמְצִיא לוֹ פַּרְנָסָה.
אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁמִּתְרַחֵשׁ נֵס לְכַמָּה בְּנֵי אָדָם, וְאוּלָם עוֹד לֹא קָרָה בְּצוּרָה כָּזוֹ, שֶׁיִּבָּרְאוּ לְאָדָם מְזוֹנוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
בבלי שבת עפ"י שטיינזלץ
המעשה עליו מדברים החכמים פשוט וברור ומופלא מאין כמותו: אשה נפטרה, והשאירה לבעלה בן פעוט, שהיה עדיין יונק. כה עני היה האיש, וכאלמן היה צריך לטפל בעצמו בילד, ואולי משום כך נמנע ממנו לצאת ולעבוד כדי להביא לחם הביתה, לא כל שכן לשלם למינקת. הנס שנעשה לו אינו מקרה סטטיסטי נדיר, אלא תופעה לא מוכרת כלל – נפתחו לו דדים מלאי חלב, ויכול היה להיניק את בנו הפעוט.
עד כאן סיפור, המפליא את כל שומעיו, כי מעולם לא נשמע כדבר הזה; אבל תגובותיהם של החכמים מעידות על כך, שכל אחד מהם שומע בסיפור דבר אחר.
מי היו ארבעת החכמים הנזכרים במדרש? אמוראים מהדורות השני והשלישי בבבל. רב יהודה היה מורו של רב יוסף, ורב יוסף היה מורו של אביי. רב נחמן, בן דורם של חכמים אלה, היה עשיר מופלג, חתנו של ראש הגולה, וחכם גדול בדיני ממונות.
רב יוסף ואביי מגיבים על העמימות המגדרית האופפת את סיפור הנס, והם מגיבים בדרכים הפוכות זו לזו. רב יוסף משוכנע שאותו אלמן היה אדם גדול, ועל כן נעשה לו נס כל כך מיוחד. אביי לא מסתדר עם הסיפור על גבר עם דדים שופעי חלב, ועל כן הוא מסיק שאותו אב היה אדם גרוע, שכן הנס, לכאורה, שארע לו, היה אירוע מביך ומבייש.
רב יהודה, הזקן שבחבורה, אינו מתעסק כלל באירוע העל-טבעי הזה, אלא מייחד מבטו למצבו הקשה כל כך של האלמן, שבשל מות אשתו הגיע לשפל המדרגה מבחינה כלכלית, ולא יכול היה לפרנס את משפחתו. לוּ היה קל יותר למצוא פרנסה מאשר לגדל דדים מיניקים, היה האיש מוצא פרנסה, וזה היה הנס שלו, אך לפעמים קשה פרנסתן של ישראל כקריעת ים סוף. מסכים עמו רב נחמן, והוא מדגיש את גודל הנס – שנמצאה פרנסת התינוק בתוך הבית, כך שלא צריך היה האב לצאת לעבוד.
האם תופעה הנראית כשינוי סדרי בראשית מפליאה אותנו, או מטילה עלינו אימה? הדבר תלוי גם במנטליות שלנו, וגם בגישתנו הפילוסופית לעולם שסביבנו. ברוך שפינוזה מתח ביקורת חריפה על אלה המבססים את אמונתם באלוהים על מעשי הניסים המסופרים במקורותינו, כאילו הם ההוכחה שיש אלוהים, וכי הוא מתערב בסדרי בראשית ומשנה אותם, בעוד שלדעתו של שפינוזה, מעשי הניסים הם בסך הכל דרך שלנו לתאר תופעות, שלא הצלחנו להסבירן בשל מגבלותינו. למעשה, אומר הוא, עולם כמנהגו נוהג, רק שאנו מתקשים לפענח את מהלכיו.
את הערתו של אביי על נס האב המיניק לא נזכור לו לטובה. המשאלה של בני אדם לראות הבחנה מובהקת בין גברים לנשים גרמה הרבה סבל לבני אדם לאורך הדורות. מה שתדריך אותנו בבחינת סיפור מעין זה היא השאלה אם יש משהו לא מוסרי במה שקרה שם, והתשובה ברורה מאד.