הקרב הגדול בין אליהו הנביא לארבע מאות וחמישים נביאי הבעל על הכרמל מתואר במלכים א' י"ח:
... וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם: אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד, וִינַתְּחֻהוּ, וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד, וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהוָה. וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ - הוּא הָאֱלֹהִים! וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר! וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד, וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים, וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ...
"בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה" -
אָמַר לָהֶם אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ שְׁנֵי פָּרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אֶחָת, הַגְּדֵלִים עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהַטִּילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת, אֶחָד לַשֵּׁם וְאֶחָד לַבַּעַל. וּפָרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו וְהוֹלֵךְ, וְאוֹתוֹ הַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבַּעַל, נִתְקַבְּצוּ כָּל אוֹתָם נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, וְכֻלָּם לֹא יָכְלוּ לְהָזִיז רַגְלוֹ מִן הָאָרֶץ, עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ פִּיו וְאָמַר לוֹ: לֵךְ עִמָּהֶם!
הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ לְעֵינֵי כָל הָעָם: אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אֶחָד, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד וְעַל אֵבוּס אֶחָד, וְהוּא עוֹלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל הקב"ה, וּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו, וַאֲנִי עָלִיתִי לְחֵלֶק הַבַּעַל לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי?!
אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: לֵךְ עִמָּהֶם, וְאַל יִמְצְאוּ עֲלִילָה. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הקב"ה מִתְקַדֵּשׁ עַל יָד זֶה שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עַל יָדְךָ.
אָמַר לוֹ: וְכָךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אָזוּז מִכָּאן עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי בְּיָדָם.
מִיָּד "וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם". מִי נְתָנוֹ לָהֶם? אֵלִיָּהוּ. וּמִקְרָא אַתָּה לָמֵד, שֶׁאָמַר לָהֶם: "בָּחֲרוּ לָכֶם". וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: "אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם".
(ילקוט שמעוני)
יש לנו עסק עם פר שיודע לדבר. האמת, זה פחות נדיר בתנ"ך ממה שנדמה לכם. זוכרים את האתון של בלעם?
המדרש משלים כמה פרטים החסרים בסיפור הגדול והמפורט מהתנ"ך. פרטים אלה יענו על כמה שאלות, שחז"ל סברו שהן עשויות להעסיק את הקורא:
איך דאג אליהו לכך, שנביאי הבעל יסכימו להצעה שלו כיצד להפיק את פרק הגמר של 'אל נולד'? הוא הציע שייקחו שני פרים זהים לחלוטין, ושכל צד יקבל את הפר שעלה בגורלו. ולפרים עצמם לא היה מה לומר על ההגרלה הזאת, שקבעה את גורלם? היה גם היה. הפר של הבעל תקע רגלים חזקות בקרקע וכל אנשי המלך וכל פרשיו לא הצליחו להזיזו ממקומו. ולו יכול היה לדבר, מה היה אומר? מה זה 'ולו יכול היה לדבר'? הוא דיבר, ועוד איך דיבר, אבל אליהו שכנע אותו שגם הוא יקבל קרדיט על הניצחון של אלוהים, בכתוביות שבסוף. אז איך הסתיים העניין הזה? הפר הסכים, בתנאי שאליהו בכבודו ובעצמו ימסור אותו לנביאי הבעל. אז איך זה שדבר מכל זה לא מוזכר בתנ"ך? צריך לקרוא בין השיטין. תחילה אמר אליהו לנביאי הבעל "בָּחֲרוּ לָכֶם". וּלְבַסּוֹף כָּתוּב: "אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם". אליהו הוא אשר נתן להם לבסוף את הפר שלהם.