"לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ", אָמַר לוֹ (לאחשוורוש) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אֵינִי יוֹצֵא מִידֵי בְּרִיּוֹתַי, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ? בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים לִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחַת, יְכוֹלָה הִיא לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵיהֶם? אֶלָּא אוֹ לָזֶה אוֹ לָזֶה. וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ עוֹלוֹת בְּלִימָן, אַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ צְפוֹנִית, וְאַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ דְּרוֹמִית, יְכוֹלָה הִיא הָרוּחַ אַחַת לְהַנְהִיג אֶת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת? אֶלָּא אוֹ לָזוֹ אוֹ לָזוֹ. לְמָחָר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בָּאִים לְפָנֶיךָ בַּדִּין, אִישׁ יְהוּדִי וְאִישׁ צַר וְאוֹיֵב, יָכוֹל אַתָּה לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם? אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְרוֹמֵם לָזֶה וְצוֹלֵב לָזֶה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אָמַר: לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, וּבִזְּמַן שֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, בְּקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מֵבִיא רוּחַ אַרְגַּסְטִיס לָעוֹלָם, שֶׁשְּׁתֵי רוּחוֹת מְשַׁמְשׁוֹת בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ו): "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי, הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ". מִי הוּא זֶה שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יְרֵאָיו? זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קמה, יט): "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם".
אסתר רבה
המדרש עוסק לכאורה בבעיה פרשנית קטנה – מהי המשמעות של 'לעשות כרצון איש ואיש'? הנה המקור מפרק א' במגילת אסתר:
ב בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. ד בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם... ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. (אסתר א')
לאמיתו של דבר מציג המדרש לפנינו שאלה תיאולוגית גדולה, הנובעת מהשאלה – האם יכול המלך לרצות את כולם בעת ובעונה אחת? חז"ל מוצאים ביוזמה זו של המלך אחשוורוש הצהרה יומרנית מוגזמת. אי אפשר, לדעתם, לרצות את כולם בעת ובעונה אחת. אפילו אלוהים אינו יכול לעשות זאת. שלוש הדוגמאות שחז"ל מביאים כדי לאשש את טענתם הן מתחומים מעשיים שונים, שבכולם ברור מאד, שיש מצבים, שבהם רצונות מתנגשים, ובמקרה הטוב ביותר רק אחד מהרצונות בא על סיפוקו.
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים לִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחַת, יְכוֹלָה הִיא לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵיהֶם? על פי הנורמות החברתיות של העולם היהודי אין מצב, שבו אישה אחת תהיה נשואה לשני בעלים. ההפך אפשרי גם אפשרי: גבר אחד יכול לשאת כמה נשים (בעולם שלפני חרם דרבנו גרשום). כלומר – רק אחד מהגברים יבוא על סיפוקו, ויישא את האישה הנחשקת. לכאורה זו התניה תרבותית, ויכולים אנו לחשוב על חברה אחרת, שבה יכולה אישה להיות נשואה ליותר מגבר אחד. הדוגמה הבאה תציג לנו מצב, שבו חוקי הטבע עצמם אינם מאפשרים 'גם וגם'.
שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ עוֹלוֹת בְּלִימָן, אַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ צְפוֹנִית, וְאַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ דְּרוֹמִית, יְכוֹלָה הִיא הָרוּחַ אַחַת לְהַנְהִיג אֶת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת?
הלימן המדובר כאן הוא מפרץ או אגם רדוד של מי ים סמוכים לחוף, שנוצרו על־ידי ניתוקם מן הים בסחף נהרות או בשקיעת החוף. בגוף מים זה נעות ספינות בכל הכיוונים, אלא שהן זקוקות לרוח שתדחוף אותן בכיוון הרצוי. ספנים המפליגים בלימן עשויים לרצות באותה שעה ברוחות בכיוונים שונים, כדי להגיע למחוז חפצם. אי אפשר שבעת ובעונה אחת תנשוב באותו מקום גם רוח דרומית וגם רוח צפונית, כך שאי אפשר שכולם יהיו מרוצים.
שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בָּאִים לְפָנֶיךָ בַּדִּין, אִישׁ יְהוּדִי וְאִישׁ צַר וְאוֹיֵב, יָכוֹל אַתָּה לָצֵאת יְדֵי שְׁנֵיהֶם? הדוגמה המובאת כאן היא מוזרה. גם אם יבואו לפניך בדין שני אנשים יהודים, שיש ביניהם אי-הסכמה חריפה בעניין כלשהו, לא תוכל להשביע את רצון שניהם. עצם בואם להישפט בפניך מעיד על כך שרצונותיהם מנוגדים, וכי הם מקווים שתוכל להכריע מי מהם הצודק. לא תוכל להסכים עם טיעוני שניהם.
חז"ל מפליגים בדמיונם אל העתיד המיסטי, שבו יכולים להתרחש ניסים שאינם כדרך הטבע, כמו רוח שהיא 'גם צפונית וגם דרומית'. רוח זו תביא את שבי ציון מכל קצוות הארץ, וכל אחד מהם יקבל את הרוח המסייעת בכיוון המתאים לו – הכיוון לארץ ישראל ממקומו המיוחד.
ובכן, באחרית הימים מותר לנו להניח שיקרו ניסים ונפלאות כאלה, אך בינתיים אנו חיים בעולם של מציאות, עולם ששוררים בו חוקי טבע קשיחים, ובעולם שכזה אפילו אלוהים אינו כל-יכול. זה מזכיר את השאלה הפילוסופית המתחכמת: האם אלוקים יכול לברוא אבן שאין הוא יכול להרים? דביר קאץ' מישיבת כרם דיבנה טוען כי "התשובה היא כן! האלוקים שלנו שונה בתכלית מן התפיסה הפילוסופית הרגילה שאלוקים אינסופי, וכך גם כל-יכול. על ידי שבועה, ריבונו של עולם יוצר תופעה, בה יש פעולות שהוא עצמו מנוע מלעשותן. כך הדבר לגבי הישנות המבול וכך היה הדבר בהישארות ישראל במצרים."
מה מעידה על אחשוורוש האמירה היהירה הזאת שלו, שהוא מתכוון לארגן משתה, שבו יעשה כרצון כל איש ואיש? זו תדמיתו של המלך הנוכרי בעיני חז"ל, הלועגת לאותה התנשאות של שליטים גדולים, שהביאה רבים מהם לראות עצמם כאלים.