ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא רָאָה דיופלוסטון (בֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל) שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא רָאָה בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ: מִבְנֵהוּ כְּמִין בַּסִּלְקֵי (אַרְמוֹן) גְּדוֹלָה הָיְתָה, סְטָו (שְׁדַרַת עַמּוּדִים) לִפְנִים מִסְטָיו הָיְתָה. פְּעָמִים שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים בָּהּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֲנָשִׁים, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְהָיוּ בָּהּ שִׁבְעִים וְאַחַת קָתֶדְרָאוֹת (כִּסְאוֹת) שֶׁל זָהָב כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאֶחָד שֶׁל סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, כֹּל אַחַת וְאַחַת מִקָּתֶדְרָאוֹת אֵלֶּה אֵינָהּ פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד רִבּוֹא כִּכְּרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁל עֵץ בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְחַזַּן (שַׁמָּשׁ) הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וְהַסּוּדָרִין (כְּעֵין דְּגָלִים) בְּיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר בַּבְּרָכָה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לַעֲנוֹת אָמֵן, הָיָה הַשַּׁמָּשׁ מֵנִיף בְּסוּדָר, וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן, שֶׁמֵּרוֹב גָּדְלוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם לֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַבְּרָכוֹת מִפִּי הַחַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ.
וְלֹא הָיוּ בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה לְמִינֵיהֶם יוֹשְׁבִין מְעֹרָבִין, אֶלָּא זַהֲבִין (צוֹרְפֵי זָהָב) בִּפְנֵי עַצְמָן, וְכַסָּפְיָן (צוֹרְפֵי הַכֶּסֶף) בִּפְנֵי עַצְמָן, וְנַפָּחִין בִּפְנֵי עַצְמָן וטרסיים (חָרָשֵׁי נְחֹשֶׁת) בִּפְנֵי עַצְמָן, וְגָרְדִיִּים (אוֹרְגִים) בִּפְנֵי עַצְמָן. וּכְשֶׁזָּר נִכְנָס לְשָׁם, הָיָה מַכִּיר בַּעֲלֵי אֻמַּנוּתוֹ, וְנִפְנֶה לְשָׁם. וּמִשָּׁם פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, שֶׁבְּנֵי מִקְצוֹעוֹ הָיוּ דּוֹאֲגִים לוֹ שֶׁיִּמְצָא עֲבוֹדָה בְּמִקְצוֹעַ זֶה.
אָמַר אַבַּיֵּי: וְאֶת כֻּלָּם, כֹּל בָּאֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, הָרַג אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדָן. וְשׁוֹאֲלִים: מַה טַּעַם נֶעֱנְשׁוּ, שֶׁנֶּהֶרְגוּ כֻּלָּם? מִשּׁוּם שֶׁעָבְרוּ עַל כָּתוּב זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּצִוּוּי לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דְּבָרִים יז, טז), וְהֵם חָזְרוּ וּבָאוּ, וְכֵיוָן שֶׁקָּבְעוּ מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם בְּמִצְרַיִם נֶעֶנְשׁוּ עַל כָּךְ.
כַּאֲשֶׁר בָּא הַמֶּלֶךְ, מָצָא אוֹתָם שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה אֶת הַכָּתוּב: "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" (דְּבָרִים כח, מט). אָמַר: הֲרֵי אוֹתוֹ אָדָם, אֲנִי, רָצָה לָבוֹא בִּסְפִינָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים מֵרוֹמִי לְכָאן, נְשָׂאַתּוּ הָרוּחַ, וּבָאָה הַסְּפִינָה בַּחֲמִשָּׁה יָמִים, אִם כֵּן עָלַי נֶאֱמַר הַכָּתוּב "כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר", וּמִן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִים בְּיָדִי! מִיַּד נָפַל עֲלֵיהֶם וַהֲרָגָם.
בבלי סוכה עפ"י שטיינזלץ
שני נושאים בקטע המעניין שלפנינו. הראשון הוא פארה של קהילת אלכסנדריה ובית הכנסת שלה. השני הוא גורלם של יהודי אלכסנדריה. אם מדובר בתקופת אלכסנדר מוקדון, הרי שאביי חי כ-500 שנה מאוחר יותר, ולא ניטור לו טינה על שדבריו רחוקים מדיוק היסטורי.
ההפרזה באה לידי ביטוי בתיאור בית הכנסת, ששימש מרכז ענקי לקהילה גדולה במיוחד, שהטקסים שהתנהלו בו היו גדולים ומרשימים, שמבנהו הארכיטקטוני זכה לתהילה בכל רחבי המזרח התיכון, ואשר הכיל עשרות אלפי מתפללים (!). בנוסף למספרים האסטרונומים המופיעים בתיאור, לזהב בכמויות עצומות שציפה את 71 כסאות המכובדים של בית הכנסת, מרשים במיוחד תיאור טקס התפילה של עם כה רב, שחייב את שמש בית הכנסת לנופף בדגל בכל פעם שהקהל התבקש לומר אמן, שכן את תפילת החזן אי אפשר היה לשמוע במקום הענק הזה. אגב, באותם ימים ניהל את הקהילה היהודית באלכסנדריה מעין סנהדרין בן 71 חברים.
מעניין מאד הסיפור על ישיבת המתפללים לפי הגילדות שלהם, כלומר קבוצות בעלי המקצוע. יהודי זר, שהיה מגיע לבית הכנסת יכול היה לזהות את קבוצת בעלי המקצוע שלו ולהצטרף אליה לתפילה, מה שהיה פותח עבורו את ההיכרות עם יהודי המקום שיוכלו לעזור לו להשתלב בעבודה במקצוע ולהיקלט במקום.
הסיפור שמספר אביי על אלכסנדר מוקדון שהרג את יהודי אלכסנדריה אינו מבוסס על כל עובדות היסטוריות מוצקות. נתחיל בכך שאלכסנדר הגדול הוא שייסד את אלכסנדריה וקרא לה על שמו. היא הפכה לבירת מצרים רק בימי תלמי הראשון, יורשו של אלכסנדר, ואפשר להניח שבימי אלכסנדר העיר עדיין היתה רק בראשית התפתחותה. היהודים הראשונים הגיעו לעיר בימי תלמי, כך שהמפגש הטראגי בין אלכסנדר מוקדון לבינם לא התקיים כלל... ציטוט מויקיפדיה נותן לנו יסוד להניח, שהסיפור הזה מבוסס על מרד יהודי ברומאים, שהתרחש במקביל למרד היהודים ברומאים בשנת 66 לספירה. "במיוחד ידועה מרידת יהודי אלכסנדריה בימי קליגולה ב-38 לספירה, שבאה על רקע מאבק היהודים להשגת זכויות שוות לאלו של ההלניסטים. מרידה זו הייתה מעין הקדמה לאירועי המרד הגדול ב-66 לספירה, במהלכו גלשו האירועים מארץ ישראל לתחומי אלכסנדריה, והנציב מטעם רומא - היהודי המומר טיבריוס יוליוס אלכסנדר - הפעיל את צבאו כנגד היהודים, וטבח בהם חמישים אלף איש. אם כן, יש לנו אלכסנדר אחר, שטבח ביהודי אלכסנדריה, ואולי האירוע הקשה הזה מצוי ביסודו של המדרש שלפנינו.