וּבֹא וּרְאֵה, אִם אָדָם מַעֲלֶה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ לַשְּׁכִינָה, אוֹ בְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, מִיָּד כְּשֶׁדּוֹפֵק לְפֶתַח הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, נָבִיא אוֹ חוֹזֶה אוֹ חָכָם אוֹ צַדִּיק אוֹ חָסִיד, מִיָּד כְּשֶׁקּוֹרֵא לַשַּׁעַר, אִם שְׁכִינָה עוֹלָה שָׁם, יהו''ה יַעֲנֶה מִיָּד, וְלֹא מַמְתִּין לְעֶבֶד אוֹ מְמֻנֶּה שֶׁיִּפְתַּח לוֹ, אֶלָּא הוּא מַמָּשׁ פּוֹתֵחַ לוֹ, מֵחֲבִיבוּת וְהָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלֶיהָ, כְּמוֹ חָתָן אֶל הַכַּלָּה, וְאִם שְׁכִינָה לֹא עוֹלָה בְאוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ מִצְוָה, לֹא מַחֲשִׁיב אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְתֹּחַ לוֹ אֶת הֵיכָלוֹ, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְאֵינוֹ כְדַאי לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְעָלָיו נֶאֱמַר "בַּחוּץ תַּעֲמֹד", וּמִבַּחוּץ נוֹתְנִים לוֹ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מְמֻנֶּה, וְאִם לֹא עוֹלָה תְפִלָּתוֹ כָּרָאוּי, דּוֹחִים אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְסוֹגְרִים אֶת הַשְּׁעָרִים בְּפָנָיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי".
וְכָךָ כְּשֶׁאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בִתְפִלָּתוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹרֵד כְּנֶגֶד תְּפִלָּתוֹ, וּשְׁכִינָתוֹ מַקְדִּימָה לִפְתֹּחַ לוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת", וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף, וְטוֹרְפִים לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, וּמִשּׁוּם זֶה, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וּלְדַבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ בְּשֵׁם יהו''ה, מִיָּד שְׁכִינָה יוֹצֵאת אֵלָיו, וּבִשְׁבִילוֹ יוֹרֶדֶת שְׁכִינָה לְרַגְלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. "
תיקוני הזהר
בוא וראה גדולתה של תפילה אמיתית. 'אִם אָדָם מַעֲלֶה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ לַשְּׁכִינָה' – אם אדם מעלה את השכינה במחשבתו בעת תפילתו, או בעת קיום מצווה, באה תפילה זו ומקישה על פתח היכל המלך. אם זו תפילתו של 'נָבִיא אוֹ חוֹזֶה אוֹ חָכָם אוֹ צַדִּיק אוֹ חָסִיד', והשכינה שהועלתה בתפילה ניצבת בפתח, מיד יענה הקב"ה, בהתלהבות של חתן לקראת כלה. 'וְאִם שְׁכִינָה לֹא עוֹלָה בְאוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ מִצְוָה', הנס הזה אינו מתרחש, והאלוהים לא ימצא לנכון לפתוח את השער, ואפילו לא על ידי שליח. תפילה כזאת תעמוד בחוץ, ותכניס את הבקשה בידי שליח הנמצא בפנים. ישנן גם תפילות שאינן עולות כראוי, ואלה נדחות, ועומדות בחוץ מול שערים סגורים.
מהי השכינה? בספרות הקבלית השכינה היא אחת ההתגלויות של האל, היא הקרובה ביותר לנשמת בני האנוש, והיא מייצגת את שכינתו של האל במציאות של העולם המוכר שלנו. דרך ההתגלות הזאת של האל נוצר הקשר בין האדם לאלוהיו. בקשר הזה השכינה היא הצד הנשי בקשר. זה מסביר גם את הציור המקראי של אהבת האל לעמו כאהבת גבר לאשה.
המדרש מוסיף ואומר כי יכול אדם לדעת אם הצליח בתפילתו להתחבר לאל. אם תפילתו שגורה בפיו, כלומר אם הצליח לומר את התפילה נאה ובלי להתבלבל, סימן שהתקבלה; ואם נטרפה התפילה, כלומר התבלבלה והתגמגמה, סימן שאין היא מקובלת. אמירה זו מוזרה על רקע ההרגל של יהודים המתפללים מדי יום לומר את התפילה הידועה להם מזה ימים ימימה, והם מריצים אותה כאוטומט, המאפשר להם למלמל את מילות התפילה בלי לחשוב כלל על משמעותה.
נחשוף את פסוקי המקרא המשמשים, לכאורה, לתומכים ברעיונות המדרש:
'בחוץ תעמוד' – המקור הוא בדברים כ"ד, והוא עוסק בחובה לכבד את פרטיותו של העני שהפקיד בידיך משכון להלוואה שקיבל ממך. 'בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה'. במדרש הצתפילה היא אשר תעמוד בחוץ, ותתחנן להתקבל פנימה אל היכל ה'.
'אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי' – נלקח ממשלי א', שם מודיע האל לרשעים שמאסו בתורת ה', שיגיע יום והם יחפשו אותו ולא ימצאוהו. כאן משתמש המדרש בניב זה כדי לתאר את גורלן של התפילות הנדחות.
'וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת, אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ.' תפילות, המצליחות להעלות את השכינה אל היכל ה', מתקבלות בהרף עין, רגע לאחר שנאמרו – מה שנקרא בימינו 'משלוח אקספרס'. המקור בבראשית כ"ד מספר סיפור אחר לגמרי. רגע לאחר שהביע עבד אברהם משאלה לקבל סימן מאלוהים, שתופיע הנערה המיועדת ליצחק, מגיעה רבקה. כאן הקשר בין המקור למדרש רופף עוד יותר, והוא בסך הכל השימוש באותו ניב לשוני 'וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר'. ובכל זאת אומר המדרש, כדרכו: 'זֶהוּ שֶׁכָּתוּב...'.
ולבסוף – "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ, וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו".המקור הוא תהלים פ"ה, ונצטט מהפרק מספר פסוקים:
"חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. גַּם יְהוָה יִתֵּן הַטּוֹב, וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ. צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ, וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו".
עבור חז"ל זה התיאור המקראי של יציאת האל מהיכלו וירידתו אל המתפלל.