יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם: כְּתֹב גֵּט גֵּרוּשִׁין לָאָמָה, וּשְׁלַח אֶת הָאָמָה הַזֹּאת מֵעֲלַי וּמֵעַל יִצְחָק בְּנִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִכָּל הָרָעוֹת, שֶׁבָּאוּ עַל אַבְרָהָם, הֵרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כא, יא) "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: נִגְלָה הב"ה עָלָיו. אָמַר לוֹ: אַבְרָהָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהָיְתָה שָׂרָה רְאוּיָה לְךָ לְאִשָּׁה מִמְּעֵי אִמָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ? לֹא נִקְרֵאת שָׂרָה שִׁפְחָה, אֶלָּא אִשְׁתְּךָ. לֹא נִקְרֵאת הָגָר אִשְׁתְּךָ, אֶלָּא שִׁפְחָתְךָ. כָּל מָה שֶׁדִּבְּרָה שָׂרָה, בֶּאֱמֶת הִגִּידָה. אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ!
הִשְׁכִּים אַבְרָהָם, וְכָתַב גֵּט גֵּרוּשִׁין, וְנָתַן לְהָגָר, וְשִׁלַּח אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ מֵעָלָיו וּמֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא. שֶנֶאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח" וְכוּ', וַיִּשְׁלָחֵהוּ בְּגֵט גֵּרוּשִׁין, וְלָקַח בֶּגֶד אֶחָד, וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שׁוֹחֵף אַחֲרֶיהָ לֵדַע שֶׁהִיא שִׁפְחָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָּהּ.
וּבִזְכוּת אַבְרָהָם לֹא חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הַמִּדְבָּר, הִתְחִילָה תּוֹעֶה אַחֲרֵי ע"ז שֶׁל בֵּית אָבִיהָ, וּמִיָּד חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת. לְפִיכָךְ "וְתַשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד". וּבֶן כ"ז שָׁנָה הָיָה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו, וְיִצְחָק בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה.
פרקי דרבי אליעזר
מדוע נשמע אברהם לדרישת שרה אשתו, וגרש את הגר ואת ישמעאל? גם התנ"ך סבור, שאברהם מאד לא אהב את הדרישה הזאת. הדבר היה רע מאד בעיניו. על פי התנ"ך מצווה אלוהים על אברהם לציית לדברי שרה, אבל לא מנמק את ההוראה הבלתי סבירה בעליל. גם חז"ל אינם פותרים את התמיהה הזאת. הם מנמקים את דרישתה של שרה בהתבססם על ההבדל המשפטי שבין אשה חוקית לבין שפחה (אמה, פילגש). גם נימוק זה אינו משכנע. הלא שרה היא שיזמה את צירופה של הגר לתא המשפחתי, והיא שציפתה, כי בנה של הגר ייחשב לבנה שלה. משנולד יצחק, נשתנה הכל. מרגע זה היה האינטרס שלה להרחיק כל מתחרה ליצחק. מאחריותה למצב המסובך הזה היא התנערה, וציפתה כי אב הבית יקבל את דרישתה, שכן מעמדה גבוה מזה של השפחה.
אברהם מוקפץ במכונת הזמן ללמוד כיצד מכינים גט גירושין, מסמך חד-צדדי, המשמר את זכותו של הבעל לנתק את הזוגיות, אבל גם את חובתו להעניק למגורשת את כתובתה. אברהם, אם כן, פועל 'לפי הספר'. בנקודה זו מתחיל המדרש לסנגר על אברהם. הוא עומד על פתח הבית לעקוב אחר הגר וישמעאל המתרחקים, לא כדי לוודא שהם עוזבים את הקן, אלא מתוך דאגה לשלומם. חז"ל משחררים את אברהם מהאשמה הנוראה של שילוח השניים אל המדבר, שאין בו מים לשתיה. הוא מצייד את הגר בחמת מים, ובזכותו כאדם קדוש, החמת ממשיכה לספק מים באורח פלא, ללא הגבלה.
איך זה מסתדר עם הכתוב בתנ"ך? קלי קלות! הגר היא האשמה בהתייבשות החמת. היא שבה למנהגי העבודה הזרה, ומרגע זה מתייבשת חמת הפלאים. ולכבוד אברהם נוכל לשיר, אם נרצה: 'הוא זכאי, הוא זכאי!'.