אָמַר ר' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: רְאֵה כַּמָּה קִפַּח לוֹט הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם הַצַּדִּיק מִן הַדִּבֵּר, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה לוֹט דָּבוּק בּוֹ, לֹא הִסִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹט הֵימֶנּוּ, קָפַץ הַדִּבֵּר עַל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" (שם שם י"ד). לְפִיכָךְ, כְּשֶׁהַמַּלְאָכִים הָיוּ הוֹפְכִין אֶת סְדוֹם, וּמַצִּילִים אוֹתוֹ בִּזְכוּת אַבְרָהָם, מֶה אָמְרוּ לוֹ? "הֶהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה" (שם י"ט י"ז). בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָהָר הַגָּדוֹל, אַבְרָהָם, נִמְלַטְתָּ. לֵךְ אֶצְלוֹ! אָמַר לָהֶם: אֵינִי יָכוֹל, שֶׁכְּבָר אָמַר לִי: הִפָּרֵד! "לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הֶהָרָה" וְגוֹ' (שם שם י"ט). דָּבָר אַחֵר: "פֶּן תִּדְבָּקֵנִי הָרָעָה" (שם) - כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי בִּסְדוֹם, הָיָה הקב"ה מְחַשֵּׁב מַעֲשַׂי עִם מַעֲשֵׂיהֶם, וְהָיִיתִי עוֹמֵד, שֶׁהָיִיתִי צַדִּיק אֶצְלָם. אֵלֵךְ לִי אֵצֶל אַבְרָהָם הַצַּדִּיק, שֶׁיִּשְׁקֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַעֲשַׂי עִם מַעֲשָׂיו? לֹא אוּכַל. לָמָּה? פֶּן תִּדְבָּקֵנִי הָרָעָה.
פסיקתא רבתי
השאלה הגדולה המעסיקה את חז"ל בקטע זה היא האם כדאי לדבוק בחברת צדיקים, או אולי להפך. התשובה אינה חד משמעית.
כמו במדרשי חז"ל רבים, אנשי שלומנו הם הצדיקים, ואילו ה'אחרים' הם הרשעים. בספר בראשית לוט נספח לאברהם בנדודיו בארץ (לא ממש מרושע), רועיו מסתכסכים עם רועי אברהם (לא אומר בדיוק שלוט לא בסדר...), ואחרי הפיכת סדום ועמורה לוט משתכר ונאנס על ידי בנותיו (גם זה לא הופך אותו לרשע, מה גם שמהפדיחה הזאת יוולד, בתוך כמה דורות, דוד המלך...). ובכל זאת, אומר ר' אלעזר בן פדת כי אברהם צדיק ואילו לוט רשע. שני הפכים אלה היו צמודים איש לרעהו זמן רב, ור' אלעזר תוהה על כך. מכאן דרכו להסביר את הכתוב בתורה.
כל עוד היה לוט צמוד לאברהם, אומר ר' אלעזר, נמנע הקב"ה מלדבר עם אברהם. על מה מבוסס רעיון זה? על הפסוק "וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ". אם ה' דיבר עם אברהם אחרי הפרידה מלוט, יש להסיק, כי לפני כן לא רצה ה' לדבר עם אברהם, וזה בגלל לוט. מסקנה זו אינה נכונה לוגית, ובאמת בין 'לך לך', שלאחריו לקח אברהם את בני ביתו עם לוט ויצא לדרך, לבין הפרידה של אברהם מלוט מדבר ה' אל אברהם מספר פעמים.
המשך המדרש הוא חידוש מקורי על הוראת המלאכים ללוט "הֶהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה". ר' אלעזר אומר כי 'ההר' הוא לא הר גיאוגרפי, כי אם אברהם, שצדיקותו גדולה כהר. יש היגיון רעיוני בפרשנות הזאת. הצרות של לוט התחילו כאשר נפרד מאברהם והתיישב בסדום החטאה. כעת, עם השמדת סדום, אומרים המלאכים ללוט, כי יוטב לו אם ישוב ויסתפח אל אברהם. כאן מודגש הרעיון, כי טוב לו לאדם להסתפח אל צדיקים, ובזכותם ייטב גם לו. אם נביא בחשבון, שמי שחי בקרבת אנשים ישרים, יש סיכוי שהוא יושפע מהם לטובה, הרי שהרעיון הזה יש לו תוקף הגיוני.
אבל לוט סבור אחרת. לדעתו עדיף לגור עם רשעים כאנשי סדום, כי לידם הוא ייראה כצדיק, בעוד שאם יהיה בקרבת אברהם, ההשוואה עם הצדיק הזה תגרע מהדימוי שלו, והוא ייחשב לרשע בעיני ה'. זוכרים את הפרשנות של חז"ל ל'נח איש צדיק היה בדורותיו", או את האמירה שבארץ העיוורים בעל העין האחת הוא מלך?