בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, עָמַד יִרְקְמִי שַׂר הַבָּרָד לִפְנֵי הקב"ה וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵרֵד וַאֲצַנֵּן אֶת הַכִּבְשָׁן וְאַצִּיל לַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: אֵין גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הקב"ה בְּכָךְ שֶׁאַתָּה שַׂר בָּרָד, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, אֶלָּא אֲנִי, שַׂר שֶׁל אֵשׁ, אֵרֵד וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים, וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ, וְאֶעֱשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס. אָמַר לוֹ הקב"ה: רֵד!
בבלי פסחים קי"ח
חנניה, מישאל ועזריה, רעיו של דניאל המקראי, ראויים לדף לימוד משלהם. כאן נעסוק רק במדרש הקטן והחביב, הקושר את הנס שלהם בשני מלאכי שרת – יִרְקְמִי הפחות ידוע, וגבריאל, שבדרך כלל הוא גבר שבגברים, מלאך כוחני לוחם.
נבוכדנצר הרשע, מלך בבל, ציוה להפיל את שלושת המוסקיטרים (שהיו להם גם שמות כשדיים – מישך, שדרך ועבד-נגו) לתוך כבשן האש, וכל כך למה? על שסירבו להשתחוות לצלם הזהב שהעמיד המלך בבקעת דורא. סוף טוב הכל טוב – החבר'ה יצאו מכבשן האש בריאים ושלמים, בעוד שמשרתי המלך שהובילום אל המוקד נשרפו well-done. המדרש שלנו מספר כיצד ניצלו שלושת הרעים.
יציאתם של חנניה, מישאל ועזריה בריאים ושלמים מכבשן האש היתה בגדר נס, אך המדרש מפליג ואומר כי זה היה נס בתוך נס, מה שקוראים בימינו נס-טורבו! המלאך ירקמי היה שר הברד. כוחו היה בהורדת ברד, והוא הציע להציל את השלישיה על ידי הורדת ברד כבד על הכבשן וכיבוי האש הנוראה שלו. אמר לו גבריאל שזה נס קטן מדי, ושכדי ששמו של אלוהים יגדל ויתהלל יש לתכנן נס גדול יותר. הוא, גבריאל, שר של אש, אבל הוא יודע גם להפעיל קרור. כדי להרבות את פליאת הצופים במחזה הוא יקדיח, יגביר את האש בהיקף של הכבשן, שם יראו הכל אש נוראה וקטלנית, בעוד שבפנים הכבשן הוא יקרר את ליבת הכור, ושלושת הרעים יוכלו לשמור על גופם מכוויות, ואחר לצאת משם ללא פגע. אלוהים אוהב את הרעיון של גבריאל, והוא מאשר לו לרדת למבצע.
לסיום נשוב לשמותיהם הכשדיים של חנניה, מישאל ועזריה – מישך, שדרך ועבד-נגו. שמות אלה נשתמרו בפזמון חביב של סצ'מו, הלא הוא לואי ארמסטרונג האגדי (לא מחז"לינו, אבל בהחלט ראוי לזכירה). חפשו ב-youtube את:
סרט הוליוודי מסדרת סיפורי התנ"ך, מציג את הסיפור הזה בדרכו שלו: