מַעֲשֶׂה בְּרַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁרָאָה בְּנֵי עִירוֹ מַעֲלִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת לִירוּשָׁלַיִם. אָמַר: הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם נְדָרִים וּנְדָבוֹת וַאֲנִי אֵינִי מַעֲלֶה כְּלוּם! מֶה עָשָׂה? יָצָא לְמִדְבָּרָהּ שֶׁל עִירוֹ, וְרָאָה שָׁם אֶבֶן אַחַת, וְשִׁבְּבָהּ (הקציע אותה) וְסִתְּתָהּ וּמֵרְקָהּ, וְאָמַר: הֲרֵי עָלַי לְהַעֲלוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם.
בִּקֵּשׁ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: מַעֲלִים לִי אַתֶּם אֶבֶן זוֹ לִירוּשָׁלַיִם? אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ חֲמִשִּׁים סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם. בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם וְלֹא נִמְצָא בְּיָדוֹ דָּבָר. הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.
מִיָּד זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: אַתֶּם מַעֲלִים לִי אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים לְךָ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם – וּבִלְבַד שֶׁתִּתֵּן יָדְךָ עִמָּנוּ. נָתַן יָדוֹ עִמָּהֶם וְנִמְצְאוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם. בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם וְלֹא מְצָאָם. נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאַל בִּשְׁבִילָם. אָמְרוּ לוֹ: דּוֹמֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֶעֱלוּ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם, וְקָרְאוּ עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" (משלי כב, כט) – לִפְנֵי מַלְאָכִים יִתְיַצָּב.
(קהלת רבה)
מר' חנינא בן דוסא שרדו בספרות התלמודית כמה אמרות מעניינות, אך עיקר פרסומו בא לו מהשילוב המיוחד שבין עוניו הרב לצדיקותו הגדולה ולניסים שנעשו לו, או שחולל בעצמו. מאפיינים אלה מופיעים גם בסיפור הנחמד שלפנינו.
ר' חנינא אינו רוצה לוותר על מצוות הבאת קרבנות, נדרים ונדבות לירושלים, וזאת למרות עוניו הרב. בלהט האמונה התמימה שלו הוא יוצא אל מחוץ לעירו, מוצא שם אבן יפה, והוא מגלף אותה (מְשַׁבֵּב – מגלף ממנה שבבים) עד שהיא יפה בעיניו להביאה למקדש בירושלים. אבל תכניות לחוד, ומימוש לחוד: האבן כבדה, ור' חנינא מתחיל לחפש אנשים שיובילו אותה מהגליל לירושלים. ברגע שהמשימה מוצעת לאנשים נוספים, מתברר שיש מחיר למבצע, מחיר שחנינא אינו יכול לממן.
זה הרגע להתרחשות הנס. הקדוש ברוך הוא מזמן חמישה מלאכים בדמות בני אדם, והם מוכנים לקחת עליהם את העבודה במחיר מצחיק, אך תנאי אחד הם מתנים עם ר' חנינא – שהוא יקח חלק בעבודת ההובלה, וילך איתם לירושלים. רגע אחרי שר' חנינא מסכים – מתרחשת להם קפיצת הדרך, והחבורה עומדת בשערי ירושלים. נזכור קטע זה, כשנרצה להוביל משהו בדרך האוויר לארץ אחרת, וכל הטיסות לארץ וממנה תתבטלנה. מסתבר ששרותי מלאכים ממשיכים לפעול... מרגע הגעתם לירושלים אין כבר צורך במלאכים, והם נעלמים באותו אורח מופלא שהם הופיעו לפני ר' חנינא. והוא, התמים, עדיין לא יודע לפרש את שלושת הניסים המשולבים, והוא נכנס ללשכת הגזית לחפשם. מי אמרו לו, לחנינא, שדומה שמלאכי שרת היו אלה, לא נאמר בסיפור. היו שם, ככל הנראה, אנשים יותר מתוחכמים ופחות תמימים ממנו, והם ידעו משהו על פעילות מלאכים...
מה רוצה המדרש החביב הזה לספר לנו? אמנם מפטירת חגי, זכריה ומלאכי פסקה הנבואה מישראל, אבל ניסים מתרחשים גם בימינו! ולמי מתרחשים הניסים? לאנשים תמימי דרך, שעוצמת אהבת השם בליבם אינה תואמת את מצבם הכלכלי הנחות. ועוד – אמנם כוהני המקדש אינם יכולים ליהנות מקרבן שגולף באבן, אבל אלוהים יודע להעריך את הכוונה שמאחורי התרומה יוצאת הדופן הזאת. ר' חנינא 'יצא מחוץ לקופסה' של מערכת הקורבנות המקובלת מן התורה, והביא לידי ביטוי את משאלת הנתינה שלו בדרך לא מקובלת. אצל צדיק כמו ר' חנינא הכל אפשרי, אפילו עיזים המביאות דובים בקרניהן, אבל זה כבר סיפור אחר...