חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ; וְחַכְמֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אוֹמְרִים: בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה לְמַטָּה מִן הַקַּרְקָע. אָמַר רַבִּי: וְנִרְאִים דִּבְרֵיהֶם מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁבַּיּוֹם מַעְיָנוֹת צוֹנְנִים, וּבַלַּיְלָה רוֹתְחִים.
בבלי פסחים עפ"י ספר האגדה
חכמי ישראל וחכמי אומות העולם חסרו את הידע האסטרונומי שיש בידינו כיום, ולא נבוא עמם חשבון בשל כך. מעניין כיצד הסבירו את מסלולה של השמש.
בכל עולם, וגם בעת העתיקה, נראתה השמש זורחת במזרח, נעה מעלה בשעות הבוקר לקראת רום השמים, ובשעות אחרי הצהרים היא נעה מטה כדי לשקוע במערב. והנה, גם זה היה קיים תמיד, בבוקר יום המחרת היא צצה ומופיעה שוב במזרח. הכיצד?
על פי חכמי ישראל, הרקיע - כשמו כן הוא – מעין יריעה רקועה המכסה ככיפה את הארץ. חכמי ישראל אומרים, כי בַּיום השמש נראית ומאירה את עולמנו, כי מסלולה הוא מתחת לאותו רקיע, וכי בלילה היא חוזרת לאחוריה, אך הפעם היא נעה מאחורי אותו רקיע, ועל כן אין היא נראית, ואין היא מאירה את העולם. ככל שההסבר הזה אינו תואם את המציאות – יש בו היגיון פנימי יפה. מדוע לא העלו החכמים את הרעיון, כי השמש מקיפה את הארץ, וממשיכה במסלול מעגלי סביבה עד שובה אל המזרח, שם היא תזרח מחדש למחרת בבוקר? הארץ ככדור לא היתה תמונת עולמם. הסבר אלטרנטיבי זה הופיע מאוחר יותר, וגם הוא הופרך, משנתגלה כי הארץ היא הסובבת סביב עצמה, ותמיד יש חלקים שלה, שאינם מוארים על ידי השמש, ובאותם חלקים שורר אותה שעה לילה.
מה ידוע לנו על תפיסתם של חכמי אומות העולם אודות התנועה של השמש, הירח והארץ?
הֶרַקְלִידֶס איש פונטוס, שנולד בשנת 390 לפני הספירה, הציג את הרעיון, שהיום והלילה נובעים מכך, שכדור הארץ סובב על צירו, ולא השמש חגה סביבו. במאה השלישית לפני הספירה היה זה פילוסוף חשוב אחר, אַרִיסְטַרְכוֹס מהאי סאמוס, ששילב את הרעיונות של קודמיו עם תצפיות משלו, והגיע למסקנה שכוכבי הלכת מסתובבים סביב עצמם וסביב השמש. כדור הארץ, אמר אַרִיסְטַרְכוֹס, אינו המרכז, אלא אחד מששת כוכבי הלכת שמקיפים את השמש. המודל שהציע נקרא המודל ההֶלְיוֹצֶנְטְרִי – כלומר השמש במרכז, בניגוד למודל הגיאוצנטרי – הארץ במרכז, שהיה מקובל אז. לא כל המדענים הסכימו עם אַרִיסְטַרְכוֹס, ועדיין חלק מהם היו סבורים, שהארץ היא המרכז, סביבו נעים כל גרמי השמים. אחד מנציגי המודל הגיאוצנטרי, פתולומאוס (הוא תלמי), 'תיקן' מודל זה בשנת 150 לספירה, והמודל השגוי שלו שרד כ-1400 שנים, עד שהופרך בשנת 1514 על ידי קופרניקוס. ניתן להניח שחכמי התלמוד הכירו את המודל של פתולומאוס, ואליו הם מתייחסים.
מה אומרים חכמי ישראל על חכמי אומות העולם? נראה שהם מצטטים דברים, שבאמת נאמרו על ידי פילוסופים ואסטרונומים נוכריים בני תקופתם. מכל מקום, זה מה שאומרים חכמי ישראל על תפיסתם של חכמי אומות העולם: גם במודל שלהם יש רקיע, והשמש נעה ביום מתחת לו, וכך היא מאירה את עולמנו – ממש כמו במודל של חכמי ישראל. ההבדל בתיאוריות הוא בלילה. על פי חכמי אומות העולם השמש ממשיכה, אחרי שקיעתה במערב, ונעה במסלול מעגלי מתחת לארץ, עד שהיא שבה למזרח. אכן, מודל זה כבר מתקדם יותר מהמודל של חכמי ישראל, באשר הוא מניח שמתחת לאדמה קיים חלל דמוי שמים, שבו יכולה השמש להמשיך ולנוע. אצל חכמי ישראל, ניתן להניח על פי המקרא ומדרשים לא מעטים, מתחת לאדמה נמצא השאול, עולם המתים.
אם כן, חז"ל כבר הכירו דעות של חכמים נוכריים, דעות השונות מהתיאוריות שלהם, ורבי יהודה הנשיא מצוטט כאילו הוא הכיר בעליונות המודל הנוכרי על היהודי: 'וְנִרְאִים דִּבְרֵיהֶם מִדְּבָרֵינוּ' – כלומר, דבריהם נראים יותר נכונים מדברינו. הנימוק המסייע שרבי מביא, הוא, כמובן, לא נכון: , 'שֶׁבַּיּוֹם מַעְיָנוֹת צוֹנְנִים, וּבַלַּיְלָה רוֹתְחִים'. על פי נימוק זה מרחק השמש מהאדמה ביום גדול הרבה יותר מהמרחק שלה מהאדמה בלילה – השמש זוחלת בסמוך לרצפת העולם, ומחממת את מי המעיינות הפורצים מהאדמה. מאין לו, לרבי, הרעיון הזה, שבלילה מי המעיינות חמים יותר מאשר ביום? אולי מהעובדה, שאת מי המעיינות אנו חשים כקרירים יותר בהשוואה לחום שמפיצה השמש ביום, ואילו בלילה, כשהאדמה מתקררת יותר, מי המעיינות חמימים ביחס לאדמה, ממנה הם פורצים.