מַהוּ מַחֲנָיִם? שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם, הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ וּמְלַוִּין אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ, נִסְתַּלְּקוּ, וְיָרְדוּ אֲחֵרִים, וְנִתְלַוּוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן, הָיוּ אוֹתָן מַלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא, יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדִין אֵצֶל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מַחֲנָיִם.
מֶה עָשָׂה? שָׁלַח מֵהֶן בִּשְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד הָלְכוּ, וְקִדְּמוּ לְעֵשָׂו, וְעָשׂוּ עַצְמָן כִּשְׁנֵי רָאשֵׁי גְיָסוֹת. פָּגְעָה בוֹ כַּת רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בָהּ אַרְבַּע כִּתּוֹת, נָפְלוּ עָלָיו, הִכּוּהוּ וְשִׁבְּרוּהוּ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם! הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ! הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁבָּא מִפַּדַּן אֲרָם. הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מֵהֶם וְלוֹמַר לָהֶם: יַעֲקֹב אָחִי בָּא לִכְלָל עֶשְׂרִים שָׁנָה, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לָהֶם יַעֲקֹב, הִנִּיחוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אֹהֲבֵנוּ, הֲרִי אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתְךָ לִכְבוֹדוֹ וּלְאַהֲבָתוֹ, שְׁאַל לָנוּ בִשְׁלוֹמוֹ.
מדרש תנחומא
אם רצונכם לראות את המקור ממנו שאבו גדולי המאפיונרים את השראתם, הנה לכם סיפור כזה מימים עתיקים.
פרק ל"ב בבראשית, המספר על התקרבות יעקב אל מעבר יבוק, פותח כך:
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם: מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
קריאה על דרך הפשט מבחינה בין מלאכי אלוהים, יהיו אשר יהיו, הפוגשים את יעקב שם, לבין המלאכים, כלומר השליחים, ששולח יעקב לקראת עשיו, במגמה לפייסו. חז"ל עושים מטעמים מפסוקים קצרים אלה, ועל פי הנוסח שלהם הדבר היה ככה (כלשון מאיר שָׁלֵו): כל המלאכים בסיפור, מלאכי אלוהים הם. יש מלאכים של ארץ ישראל, אלה שליוו את יעקב הבורח עד שחצה את הירדן בדרכו צפונה, ויש מלאכים של חו"ל, שליוו אותו הלאה עד שהגיע לפדן ארם. גם בדרכו חזרה התחלקה מלאכת הליווי בין מלאכי חו"ל למלאכי ארץ ישראל, ושתי קבוצות מלאכים אלה נפגשו, כמובן, על הירדן, ליד מעבר יבוק. על כן קרא יעקב למקום 'מחניים', על שם שני מחנות המלאכים שנפגשו שם.
מספר כזה גדול של מלאכים צריך היה להתארגן בגדודים, גייסות וכיתות. הם המשיכו בדרך לקראת עשיו, שהיה מהלך לכיוון הירדן, ועשו את מה שהתנ"ך לא מספר. הם הכו את עשיו מכות נמרצות. עשיו, בייאושו, הזכיר את ייחוסו לסבו אברהם ולאביו יצחק, אבל החבר'ה הקשוחים האלה ממש לא התרשמו. רק כשהזכיר את יעקב אחיו, לפתע נאותו להניח לו, 'התהפכו' והחלו לדבר עמו בנועם: 'אַתָּה הוּא אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אֹהֲבֵנוּ, הֲרִי אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתְךָ לִכְבוֹדוֹ וּלְאַהֲבָתוֹ, שְׁאַל לָנוּ בִשְׁלוֹמוֹ'. מזכיר לכם את השוטר הטוב והשוטר הרע? זו דרכם של מאפיונרים. הם מזכירים לקורבן שלהם מי הוא איש חסדם, וכי מאד מאד כדאי להיות ביחסים טובים אתו, וזאת לאחר שההדגמה מה יקרה לו אם לא יעשה זאת – הדגמה זו כבר ניתנה, ולבטח לא נשכחה. מה הפלא, אם כן, שעשיו התנהג יפה?
וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ.
במה שונה האגדה הזאת מהכתוב בספר בראשית? שונה בתכלית השינוי! על פי המקרא, יעקב שולח לקראת עשיו תשורות רבות, המקדימות אותו, מספרות על גודל עושרו ועל כוונותיו הטובות, ושום אלימות אינה מופעלת כלפיו. הדרמה הפיסית הגדולה מתרחשת לא בין המלאכים לעשיו, כי אם בין יעקב למלאך במעבר יבוק עוד לפני המפגש עם עשיו, והתנ"ך אינו מקל עלינו בהבנת משמעותו של המפגש הזה.