זֵיתִים, זֵיתִים

זֵיתִים, זֵיתִים

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? מַה זַּיִת זֶה אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בַּטָּלָה, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לְךָ: מַה זַּיִת זֶה אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁמְנוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִישָׁה, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹזְרִין לְמוּטָב אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין.

בבלי מנחות

אָמַר ר' אֲחָא: נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּזַּיִת: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר", וְנִמְשָׁל הקב"ה כְּנֵר: "נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם" (מִשְׁלֵי כ כז). מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׁמֶן לְהִנָּתֵן בְּנֵר, וְהֵן מְאִירִים שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת, כָּךְ אָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, הוֹאִיל וְאוֹרִי הוּא אוֹרְכֶם, וְאוֹרְכֶם הוּא אוֹרִי, אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ, וְנָאִיר לְצִיּוֹן: "קוּמִי, אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ!".

פסיקתא דרב כהנא

הָרוֹאֶה זֵיתִים בַּחֲלוֹם, אִם הָיוּ קְטַנִּים - סִימָן הוּא כִּי יִפְרֶה וְיִרְבֶּה וְיַעֲמֹד, יִתְקַיֵּם עִסְקוֹ כַּזֵּיתִים. וְאוּלָם מַגְבִּילִים זֹאת, וְאוֹמְרִים כִּי דְּבָרִים אֵלֶּה אֲמוּרִים דַּוְקָא כְּשֶׁרוֹאֶה פְּרִי הַזַּיִת, אֲבָל אִם רוֹאֶה אִילָנֵי הַזַּיִת - סִימָן הוּא כִּי יִהְיוּ לוֹ בָּנִים מְרֻבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תְּהִלִּים קכח, ג). יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים כִּי הָרוֹאֶה זַיִת בַּחֲלוֹם — סִימָן הוּא, כִּי שֵׁם טוֹב יוֹצֵא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זַיִת רַעֲנָן, יְפֵה פְרִי תֹאַר, קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (יִרְמְיָהוּ יא, טז). הָרוֹאֶה שֶׁמֶן זַיִת בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִמְאוֹר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ".

בבלי ברכות

הזית הוא אחד מגידולי המטע החשובים ביותר בארץ ישראל של תקופת המקרא ותקופות המשנה והתלמוד. התאמתו לאקלים ולקרקע הארץ, חוסנו ושימושיו המגוונים הרימו את קרנו, ועשו אותו סמל להרבה דברים טובים.

הזית הוא סמל לעם ישראל. כמה מתכונותיו מתאימות לסמל הזה. הוא ירוק-עד, ועליו אינם נושרים בעונת החורף. בלשון חז"ל – "יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בַּטָּלָה", והכוונה, כנראה לקיימוּת. ר' יוחנן רואה בדמיוני את תהליך סחיטת השמן מהזיתים, הנעשה בכוח על ידי כתישה, והוא מדמה את יסוריו של העם לאותה כתישה של הזיתים. כתישת הזיתים מפיקה שמן טוב, ואילו יסוריהם של ישראל מביאים לחזרה למוטב, שאולי תביא לגאולה, הטובה כשמן המשובח.

ר' אחא ממשיל את הקשר הסימביוטי שבין ה' לעמו לקשר שבין הנר לשמן המזין אותו. אם ישראל הם המשולים לזית, הרי במשל של ר' אחא הם שמן הזית, והם המזינים את ה', מה שאומר, שגדולתו של הקב"ה תלויה בהזנה המתמדת של רוח ואמונה מצד ישראל.

חכמינו עסקו לא מעט בפשרי החלומות, וכך זוכה גם החלום על הזית לפירוש משלהם. הרואה זיתים בחלומו, סימן הוא שעתידו הכלכלי הוא בסימן הצלחה והתעשרות. פשר זה מתאים לחלומות בהם מופיעים פירות הזית, בעוד שעצי זית בחלום הם סימן לריבוי בנים, כנאמר בתנ"ך "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ". מדרש מעט יותר מודרני ירחיב את פשר החלום בהתבסס על אותו פסוק מתהלים. אִם הבנים הם כשתילי זיתים סביב לשולחנו של החולם – הוא יזכה לראותם חיים בקרבתו, והם לא ילכו למדינות הים להוציא green-card. הופעת זית בחלום רומזת, לדעת חכמים אחרים, לכך ששם טוב יֵצֵא לו, לחולם. הקשר בין הזית לשמו הטוב של האדם נעשה ברור יותר כשמדברים על שמן הזית, שאותיות 'שם' מצויות בתוכו. אפילו קהלת שם לב לקשר הזה, ואמר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב".