הַלְלוּ-יָהּ! הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה. יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה. (תהלים קי"ג)
"הַלְלוּיָהּ". זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי לֹא כו): "פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ". אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת, מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְלֹא אָמְרוּ הַלֵּל. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל טִיט וּלְבָנִים, אָמְרוּ הַלֵּל. וְאֵימָתַי אָמְרוּ? בְּשָׁעָה שֶׁבָּאָה מַכַּת בְּכוֹרוֹת. עָמַד לוֹ פַּרְעֹה, וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת יב לֹא):" וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לָיְלָה". וְהָיָה דּוֹפֵק פַּרְעֹה עַל פִּתְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בַּלַּיְלָה. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה! בַּלַּיְלָה אָנוּ עוֹמְדִין, וְכִי גַּנָּבִים אֲנַחְנוּ, שֶׁנֵּלֵךְ בַּלַּיְלָה? בַּבֹּקֶר אָנוּ יוֹצְאִין. הַמְתֵּן עַד הַבֹּקֶר, שֶׁכָּךְ אָמַר לָנוּ הקב"ה (שָׁם כב): "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר". אָמַר לָהֶם: הֲרֵי מֵתוּ כָּל מִצְרַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם לג): "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם". אָמְרוּ לוֹ: וּמְבַקֵּשׁ אַתָּה לְכַלּוֹת אֶת הַמַּכָּה הַזֹּאת מִמְּךָ? אֱמֹר: הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הקב"ה! הִתְחִיל פַּרְעֹה צָוַח וְאוֹמֵר: לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם עָבְדִי, אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין! הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, וַהֲרֵי אַתֶּם עֲבָדָיו שֶׁל הקב"ה! צְרִיכִים אַתֶּם לְהַלֵּל לוֹ, שֶׁאַתֶּם עֲבָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּ, עַבְדֵי ה' ".
מדרש תהלים
מזמור קי"ג פותח במילים: "הַלְלוּ-יָהּ! הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה!". הפסוק אוגד ביחד את ההלל לאל עם התואר של בני ישראל – 'עבדי יהוה'. אם הם עבדיו, מה להם ולשירת הלל? וכיצד יצאו בני ישראל הישר מהעבדות לפרעה אל העבדות החדשה לאל? לכאורה השאלה הזאת לא ממש מעניינת את חז"ל. הם ממקדים את מבטם בשאלה מתי התחילו בני ישראל להלל את ה'.
נשוב אל הסיפור המקראי משמות י"ב:
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה, הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר: קוּמוּ, צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ ,עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ מֵתִים.
תחילה נשים לב לכך, ששום הלל אינו מוזכר בסיפור המקור. אחרי קריעת ים סוף נאמר 'אז ישיר...', וגם שם המילה 'הלל' אינה מופיעה. את הקשר בין יציאת מצרים לשירת ההלל מוצאים חז"ל באותו פסוק פותח של מזמור קי"ג. הדרש על הפסוק הזה אומר לנו, כי מרגע שהפכו בני ישראל לעבדי ה', החלו לומר הלל לאל הזה. ומתי הפכו לעבדי ה'? כאן שבים חז"ל אל המקור משמות י"ב, ומוצאים את ה'הוכחה' בדברי פרעה למשה ולאהרן: "קוּמוּ, צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ ,עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם". הדרש על דברי פרעה אומר, במילים שלנו: צאו מתוך עמי ומתוך העבדות שלכם לי ולעמי, ולכו להיות עבדי יהוה. כלומר – מרגע שאמר פרעה את הדברים האלה, בעיצומה של מכת בכורות, יצאו בני ישראל מכלל עבדות לפרעה והיו בן רגע לעבדי ה'.
האם היתה להם, לבני ישראל, הבחירה לא להשתעבד לאלוהים? חז"ל מפרקים את דבריו המקוריים של פרעה לשלוש אמירות: (לשעבר הייתם עבדי), אבל עכשיו הרי אתם בני חורין! הרי אתם ברשותכם, והרי אתם עבדיו של הקב"ה! פרעה, על פי המדרש משחרר את בני ישראל ואומר להם שהם ברשות עצמם, כלומר חופשיים מעבדות, אך באותה נשימה הוא אומר כי מרגע זה הם עבדי ה'. האם היתה להם, לבני ישראל ההזדמנות לומר לעצמם: 'תודה, אבל אנו נעדיף לפי שעה לא להיות עבדים של אף אחד'? את השאלה הזאת לא פותחים חז"ל, אך אנו משאירים לעצמנו את הזכות לענות עליה לפי אמונתנו. על פי המדרש, אומרים בני ישראל לפרעה מה עליו להגיד להם כדי שהמכות תיפסקנה: 'אֱמֹר: הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הקב"ה!'. מכאן שבני ישראל הם שבחרו לדלג ישירות מהעבדות למצרים אל העבדות לאלוהים. הרמז לכך מצוי, לאמיתו של דבר, במקרא, אם נחליט לפרשו כחז"ל: " וּלְכוּ, עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם", לכו והיו לעבדיו של ה', כמו שאתם אמרתם בעצמכם.
ר' יהודה הלוי נתן תשובה בהירה ומובהקת לשאלה זו, אם טוב להיות עבד לה':
עַבְדֵי זְמָן, עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.
אני מעדיף לחשוב, שההשתעבדות לה' מיד עם היציאה ממצרים, לא היתה תוצאה של בחירה, אלא של פחד גדול, של חרדת קיום, של מאות שנות עבדות, שהקנו לעם הרגלים כנועים וצייתנים. המקרא מציג ללא כל התלבטות את אלוהים כמי שאומר לעם: "כִּי לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ויקרא כ"ה). מכאן הפרשנות של חז"ל אינה רחוקה מגישת המקרא. על פי המדרש הזה התרחשה העברת הבעלות על עם העבדים מיד פרעה לידי אלוהים ללא כל פרק זמן מפריד, לאחר המכה העשירית, כשפרעה הולך בעצמו ודופק על דלתם של משה ואהרן, ומתחנן להפסקת ההרג הנורא בבכורי מצרים.