כֹּל הַחוּשִׁים נִזְכָּרִים אֵצֶל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֻּלָּם הִשְׁתַּמְּשׁוּ שָׁם בְּחֶטְאוֹ (בְּרֵאשִׁית ג'): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה וגו'" – חוּשׁ הָרְאִיָּה; "וְתִקַּח מִפִּרְיוֹ" – חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ; "וְתֹאכַל" – חוּשׁ הַטַּעַם; "וְיִשְׁמְעוּ" – חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה; אֲבָל חוּשׁ הָרֵיחַ לֹא נִזְכַּר שָׁם. וְהִנֵּה נִרְאֶה מִזֶּה אֲשֶׁר חוּשׁ הָרֵיחַ לֹא נִפְגַּם כִּשְׁאָר הַחוּשִׁים. עַל כֵּן מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה מְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, נֶאֱמַר בּוֹ (יְשַׁעְיָה יא): "וֶהֱרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'", וּלְפִי זֶה אָמְרוּ (בְּרָכוֹת מג ב): אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ, וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, הֱוֵי אוֹמֵר – זֶה הָרֵיחַ. וּלְפִי זֶה לֹא נֶאֶסְרָה הֲנָאַת הָרֵיחַ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
אלומת יוסף לשבת תשובה
הסוגיה בה עוסק הקטע היא הנאת הריח ביום הכיפורים. לפנינו תשובת רב לשאלה בנושא זה:
מצווה לברך על ריח טוב של בְּשָׂמִים ביום הכיפורים כדי להשלים למאה ברכות, ויכול לברך עליהם כמה פעמים ביום, אם הסיח דעתו. ואין לחוש שעל ידי הנאת הריח מבטל מצוות "ועניתם את נפשותיכם".
הספר 'אלומת יוסף' נכתב בראשית המאה העשרים על ידי הרב יוסף אליהו פריד (רוסיה – ארה"ב).
יום הכיפורים קשור אסוציאטיבית לכמה אירועים מקראיים מכוננים, וביניהם עקידת יצחק ומכירת יוסף. כאן, בקטע שלפנינו קושר המחבר את יום הכיפורים לחטא הקדמון של האכילה מעץ הדעת, וממנו הוא מסיק את ההיתר ליהנות מריח טוב ביום הקדוש, שבו מסגף היהודי את גופו בדרכים שונות.
ארבעה מתוך חמישה החושים האנושיים מוזכרים בפרק ג' בבראשית:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה, כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן...
רק חוש הריח אינו נזכר בקטע. על פי המדרש שלפנינו נפגמו ארבעה החושים שהשתתפו בחטא האכילה מפרי עץ הדעת. מהי אותה פגימה – לא ברור, אבל את התשלום אנו משלמים ביום הכיפורים, שבו אנו מענים את נפשותינו, ונמנעים מכל מיני הנאות חושים, כמו האכילה. חוש הריח לא נפגם, ועל כן הנאת הריח מותרת לנו ביום זה. על פי המדרש, הצום והתפילות ביום הכיפורים נועדו, בין השאר, להפריד בין הנשמה הטהורה לגוף החוטא (מה דעתכם על תעלול המחשבה הזה?). הנשמה, שאינה משתתפת בהילולת החושים הגופניים, יש לה רק חוש אחד, שהיא יכולה ליהנות ממנו, והוא חוש הריח. על כן מתירים אנו לעצמנו את ההנאה הזאת ביום הכיפורים. גם המשיח, כשיבוא, 'יריח ביראת ה''.