וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ!
פסוק זה, מפרק י' במדבר, רומז לטקס כלשהו, שהתקיים עם יציאת הארון כמוביל מסע בני ישראל במדבר. חז"ל מבקשים להוסיף פרטים מדמיונם אודות אותה שעת יציאה לדרך, שהתרחשה שוב ושוב בעת נדודי ישראל במדבר. גם עם עצירת העם לחניית לילה התרחש טקס כלשהו הנרמז בפרק בפסוק:
וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל!
סִימָן הָיָה לְמֹשֶׁה בֶּעָנָן, אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק. כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁמִּסְתַּלֵּק, הָיָה אוֹמֵר: "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ!", וְהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק. נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן הָיוּ כֻּלָּן מִתְקָרְבִים לְיִסַּע, וּמְיַשְּׁבִין אֶת כְּלֵיהֶם, מִי שֶׁהָיָה לוֹ בְּהֵמָה הָיָה נוֹשֵׂא עָלֶיהָ, וְאִם לֹא - הָיָה לוֹ הֶעָנָן נוֹטֵל אֶת הַשְּׁאָר.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ תְּחִלָּה, נְשִׂיאוֹ וּשְׁבָטָיו אַחֲרָיו, וְסִימָן עַל כֹּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא מַפָּה (דגל?) וְצֶבַע. וּמֵהֶם לָמְדָה הַמַּלְכוּת לִהְיוֹת עוֹשִׂין לָהֶם מַפָּה וְצֶבַע, וְעַל כֹּל מַפָּה וּמַפָּה כְּצֶבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וְכָל שֵׁבֶט וְשֶׁבֶט הָיְתָה צָבוּעַ הַמַּפָּה שֶׁלּוֹ בַּצֶּבַע שֶׁל אַבְנוֹ וְכוּ' וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִים (הָאֲבָנִים) [וְהָעֲנָנִים] בְּהִלּוּכָן עַל גַּבֵּיהֶן, וּכְמִין קוֹרָה יָצְאָה מִן הֶעָנָן שֶׁבּוֹ הָיוּ יוֹדְעִין לְאֵיזֶה רוּחַ הֵן נוֹסְעִין.
כָּךְ הָיָה מַסָּע שֶׁל כֹּל דֶּגֶל וְדֶגֶל. גָּמְרוּ לַהֲלֹךְ עַד הֵיכָן שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיַּחֲנוּ - אוֹתוֹ הֶעָנָן שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי מַחֲנֵה הַלְּוִיִּם בְּאֶמְצַע הַמַּחֲנוֹת, הָיָה עוֹמֵד לוֹ, וְהָיוּ בְּנֵי קְהָת וּבְנֵי לֵוִי מַעֲמִידִין אֶת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֵם לְכָל הַמְּנָחוֹת עַד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם", וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ בָּאִים הָיוּ מַעֲמִידִים [וְחוֹנִים] כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, וְעַנְנֵי כָּבוֹד עוֹמְדִין עַל גַּבֵּיהֶן. זוֹ הָיְתָה גְּדֻלַּת מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה עֲנַן הַשְּׁכִינָה יוֹרֵד עַל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר: "שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל!", וְעַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִים אוֹתָן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה".
(ילקוט שמעוני)
כדי למנוע לזות שפתים, מקפידים חז"ל לומר כי משה לא היה המפעיל של הענן, אבל היה לו סימן, שאין חז"ל מפרטים, לדעת מתי הענן עומד להתחיל לנוע, ואז היה אומר את הפסוק 'קוּמָה יְהוָה!', וההצגה היתה מתחילה. זה היה סימן לכולם להתחיל להתארגן ליציאה. היו מפרקים את האוהלים, מקפלים את הפקאלעך, ומי שהיתה לו בהמת משא, היה מעמיס אותה. מי שלא היתה לו, נהנה מהטבה לבעלי צרכים מיוחדים, והיה יכול להניח את חפציו על הענן השבטי שלו, כדי שלא יצטרך לסחוב הכל על הגב. גם החצוצרות, המוזכרות בתחילת הפרק, היה להן תפקיד בטקס היציאה לדרך. ראשון הוביל שבט יהודה, ככתוב בפרק, ואחריו שאר השבטים. לכל שבט היתה מַפָּה (ככל הנראה הכוונה לדגל. במילה 'דגל' כינה המקרא את השבטים עצמם) וצבע. הצבע השבטי היה צבע האבן המתאימה בחושן של הכוהן הגדול. אותו צבע היה גם צבעו של הדגל השבטי.
ענן יכול לבלבל את הצופים בו. אין צורתו מעידה על כיוון הנסיעה שלו. העננים של חז"ל הותאמו למשימה, וכל ענן היתה לו מעין צורת קורה בחזית שלו, בכיוון הנסיעה, וכך הראה הענן לאנשי השבט לאן הוא הולך.
מי שקבע מתי עוצרים למנוחת לילה או לחנייה למשך מספר ימים היה הענן של שבט לוי, זה שריחף מעל נושאי המשכן. בני לוי, נושאי הארון והמשכן, היו עוצרים, פורקים את חלקי המשכן ומתחילים להרכיבו במקום עמידתם. זה היה האות לשאר השבטים לעצור גם הם, ולהתכנס במבנה הקבוע סביב המשכן.
למשה היתה פריבילגיה מיוחדת. רק לאחר שאמר: 'שובה ה'...' היה הענן יורד על המשכן ומכסה אותו.
אלוהים לא ממש נוכח בכל התיאורים האלה, מלבד בסיום, עם גמר הרכבת המשכן. אזי היתה רוח הקודש אומרת: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה", אות לכך שהאל מרוצה ממה שרואות עיניו. אותו פסוק משיר השירים מקבל כאן משמעות נוספת, של יחס חיבה ואהבה בין אלוהים למשכן. חז"ל ממשיכים ללהטט בפרשנויות סימבוליות המקשרות את הסיפור שלנו עם פסוקי שיר השירים, והמדרש מסתיים במילים אלה:
מַהוּ "כְּתִרְצָה"? בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁאַתֶּם מִתְרַצִּים לִי בְּקָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו". "נָאוָה כִּירוּשָׁלַיִם" - כְּאוֹתָן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵן יְרֵאִים וּמֻשְׁלָמִים לִי. "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" - כַּדְּגָלִים שֶׁנָּתַתִּי לָךְ.