בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס טְרָפֵיזִין מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גּוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמְרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה וַהֲרֵי כְּבָר גָּזַרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם אוֹ שֶׁיְּשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָּהֶם.
הָיָה כָּל הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתַב הַמֶּלֶךְ הִתְחִילוּ בּוֹכִים. בִּקְּשׁוּ לִמְרֹד בַּמֶּלֶךְ.
אָמְרוּ: יָבוֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת הַצִּבּוּר. מִי יֵלֵךְ? יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה.
נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְדָרַשׁ:
אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה; כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.
בראשית רבה
הימים ימי אדריאנוס קיסר, ותושבי יהודה שומעים על נכונותו של השליט הרומי להקים מחדש את בית המקדש בירושלים. אדריאנוס משנה את דעתו ומבטל את ה'גזרה', והדבר מעורר תסיסה גדולה בקרב העם, תסיסה שלאחריה מתעורר מרד בר כוכבא, המדוכא ביד קשה על ידי אדריאנוס.
זה הרקע למדרש מבראשית רבה. המדרש מספר כי מי שחוללו את השינוי בנכונות הקיסר לאשר את בניית בית המקדש היו הכותים (השומרונים), שהלשינו לקיסר שהיהודים מרדו בו. ההיסטוריה היתה, ככל הנראה שונה.
ר' יהושע בן חנניה, מגדולי החכמים באותה תקופה נקרא לדגל, לפייס את הציבור הזועם על גזרת הקיסר שלא לבנות את בית המקדש. על פי ילקוט שמעוני כבר היתה לו, לר' יהושע, הזדמנות לפגוש את הקיסר ולשוחח עמו שיחה תרבותית. וכך מספר ילקוט שמעוני:
אַדְרִיָּנוּס אָמַר לוֹ, לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: כַּמָּה קָשֶׁה לַצֹּאן, שֶׁרוֹעָה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: כַּמָּה עַז הַשּׁוֹמֵר, שֶׁמַּצִּילָהּ מִכֻּלָּם.
ר' יהושע מגיע אל הקהל התוסס מזעם, ומציג בפניו משל ממשלי איזופוס. הנמשל – אל תרבו בדרישות מהרומאים. די לכם, שנכנסתם לבין מלתעותיהם ויצאתם בשלום.
ומהו המשל המקורי, של איזופוס? הנה הוא, בקווים כלליים:
האריה היה עסוק בזלילת בשר טרף שצד, אך לפתע נתקעה עצם קטנה בגרונו, והוא לא היה יכול לבלעה או להקיאה. הוא חש בכאבים עזים, ותר אחר מזור לכאבו. הוא ניסה לפתות את כל מי שנקרה בדרכו, בהבטיחו פרס למי שיחלץ את העצם מגרונו. בסופו של דבר, ניאותה החסידה, שראתה את סבלו של האריה, לנסות ולסייע לו.. היא הכניסה את צווארה הארוך במורד גרונו של האריה, ובמקורה שלפה את העצם החוצה. לאחר מכן ביקשה מן האריה להעניק לה את הפרס שהבטיח. האריה חשף את שיניו, גיחך ואמר: היי מרוצה. הכנסת את ראשך ללוע הארי, והצלחת להוציאו בבטחה. זה אמור להיות גמול מספק עבורך...
האם גם היום היה מדינאי או מנהיג מנסה לשכנע את קהל מאזיניו באמצעות משל? האמת, גם ר' יהושע בן חנניה לא הצליח, כי זמן קצר לאחר מכן פרץ המרד, שתוצאותיו הנוראות היו חורבן גדול מזה שחורבן הבית השני בשנת 70 הביא.