"כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי-לֵב". (תהלים י"א)
"כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת". ר' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם ר' אַבָּא אָמַר: זֶה שֶׁבְנָא וְיוֹאָשׁ. מֶה עָשׂוּ? כָּתְבוּ אִגְּרוֹת, וּתְחָבוּן בְּחֵץ, וּפְשָׁטוּן לְסַנְחֵרִיב בְּעַד הַחַלּוֹן, וְכָתְבוּ בָּהּ: כָּל יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁין לְהַשְׁלִים לְךָ, וְחִזְקִיָּה וִישַׁעְיָה אֵינָן מַנִּיחִין לָנוּ. "לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל" - לִשְׁנֵי יִשְׁרֵי לֵב, לְחִזְקִיָּה וִישַׁעְיָה.
מדרש תהלים
אותו פסוק מתהלים י"א עורר את דמיונם של הפרשנים המוקדמים, ולכמה מהם היו רעיונות דומים, המזהים את הרשעים ואת ישרי-הלב זיהוי פרסונלי. הנה דבריו של רש"י:
"כי הנה הרשעים" - דּוֹאֵג וּדֵלָטוֹרֵי הדור, המטילין איבה ביני ובין שאול ... "לישרי לב" - דוד וכהני נוב. (רש"י)
מזמור י"א הוא אחד מהמזמורים לדוד. הפרשנות המסורתית מייחסת מזמורים אלה לדוד, ומנסה לקשר תכנים מהמזורים עם פרטים ביוגרפיים של דוד. דואג הוא דואג האדומי. הדֵלָטוֹרִים הם המלשינים על דוד. דואג, ששמע מהמלשינים על ביקור דוד במקדש בנוב, הרג את הכוהנים של מקדש זה כנקמה על הסיוע שהגישו לדוד הבורח מפני שאול.
מדרש תהלים מציע זיהוי אחר, שאינו קשור בביוגרפיה של דוד. הוא מזהה את הרשעים עם שבנא ויואש. אנו נמצאים כשלוש מאות שנה אחרי תקופת דוד, בימי מלכות חזקיהו.
מצור סנחריב האשורי על ירושלים בימי חזקיהו מתואר במלכים ב' י"ח. כך מסופר בפרק:
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב-סָרִיס וְאֶת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם; וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ, וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס. וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר...
שבנה ויואח הם, ככל הנראה, שבנא ויואש מהמדרש. הם נושאים ונותנים עם שר הצבא האשורי, וחז"ל מאשימים אותם בבגידה בחזקיהו.
בישעיה כ"ב אנו מוצאים נבואה של ישעיהו על שבנא:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: לֶךְ, בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת. מַה לְּךָ פֹה, וּמִי לְךָ פֹה, כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר, חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ? הִנֵּה יְהוָה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר, וְעֹטְךָ עָטֹה. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם - שָׁמָּה תָמוּת, וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ, וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ.
ישעיהו מותח ביקורת על היוהרה של שבנא, ומנבא לו עתיד עגום. לחז"ל זה מספיק כדי לומר שהוא בגד בחזקיהו.
הרעיון של הבגידה מקבל חיזוק מהתוספת, שאנו מוצאים בסיפור המצור, כפי שהוא מופיע בדברי רבשקה האשורי בישעיהו ל"ו לשליחי חזקיהו:
כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה, וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ, עַד בֹּאִי, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.
חז"ל רוקחים מהפסוקים הבודדים האלה סיפור בלשי ממש. שבנא הסופר ויואח המזכיר נשלחו על ידי חזקיהו לשאת ולתת עם רבשקה, המצביא האשורי. הוא מנסה לפתותם לערוק למחנה אשור, בהבטחה שיתן להם חיים טובים. הם שבים אל תוך ירושלים הנצורה, ומשם הם משלחים חץ, ובו מכתב אל מלך אשור, המבקש לבצע את העיסקה. בזאת הם בגדו במלך חזקיהו ובנביאו ישעיהו.
התמיכה לאגדה הזאת מתבססת על אותו פסוק מתהלים י"א, בו פתחנו את הדיון.