עֲשָׂרָה חֲבֵרִים אוֹהֲבִים

מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים, וַיִּשָּׁבַע שֶׁיִּתֵּן בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ מֵאָה מֵאָה דִּינָרִין לְבָנָיו.

לְיָמִים יָצָא קְצָת הַמָּמוֹן מִיָּדוֹ וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כִּי אִם תתק"ן דִּינָרִין וְיִתֵּן התת"ק לט' בָּנָיו.

וַיֹּאמֶר לוֹ הַקָּטָן: "מָה אֶעֱשֶׂה אָבִי, אֵיךְ תַּנִּיחֵנִי בְּלֹא פְּרוּטָה?"

וַיֹּאמֶר לוֹ: "אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם מֵאָה מֵאָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹר עַל שְׁבוּעָתִי וְנִשְׁאֲרוּ לִי חֲמִשִּׁים וְאֶקַּח מֵהֶם שְׁלֹשִׁים לְתַכְרִיכִין לִשְׁעַת פְּטִירָתִי וְאֶתֵּן לְךָ עֶשְׂרִים הַנִּשְׁאָרִים כִּי לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּצֵא הַמָּמוֹן מִיָּדִי, אַךְ יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה חֲבֵרִים אוֹהֲבִים וְאֶתְּנֵם לְךָ וְהֵם טוֹבִים לְךָ מֵאֶלֶף דִּינָרִין."

וַיְצַו אֶת חֲבֵרָיו עָלָיו וַיָּמָת הָאִישׁ וַיִּקָּבֵר. וַיֵּלְכוּ תִּשְׁעָה בָּנָיו לַסְּחוֹרָה אִישׁ לְדַרְכּוֹ, וְיִשָּׁאֵר הַקָּטָן דּוֹאֵג וְנִדְהָם וְלֹא יָדַע מָה יַעֲשֶׂה כִּי הוֹצִיא כָּל הַדִּינָרִין וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כִּי אִם דִּינָר אֶחָד. וַיֹּאמֶר: מָה הוֹעִילוּ לִי הַחֲבֵרִים הָאֲהוּבִים שֶׁהִנִּיחַ לִי אָבִי וְאָמַר לִי שֶׁהֵם טוֹבִים לִי מֵאֶלֶף דִּינָרִין? בְּכָל זֹאת לָקַח עֲצַת אָבִיו וַיִּקְרָאֵם אֶל בֵּיתוֹ וַיּוֹצִיא עֲלֵיהֶם הַדִּינָר בִּסְעוּדָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ עִמּוֹ.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "הִנֵּה פְּלוֹנִי זֶה שֶׁמַּחְזִיק אַהֲבַת אָבִיו עִמָּנוּ מִבֵּין כָּל אֶחָיו, אָנוּ רְאוּיִים לְהַחֲזִיק בָּאַהֲבָה וְלֹא לְרַפּוֹת אוֹתָהּ וּלְגָמְלוֹ חֶסֶד עַל כָּל מַעֲשָׂיו."

וַיִּתְּנוּ לוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וּמָמוֹן. וַתֵּלַדְנָה הַפָּרוֹת וַיִּמְכֹּר אוֹתָן וַיֶּאֱסֹף מָמוֹנוֹ וַיִּשְׁתַּדֵּל בִּסְחוֹרָה וַיְבָרְכֵהוּ ה', וַיֶּעֱשַׁר יוֹתֵר מֵאָבִיו, וַיֹּאמֶר: אֱמֶת מָה שֶׁאָמַר אָבִי, כִּי הָאֲהוּבִים טוֹבִים לָאָדָם מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. עַל כֵּן חַיָּב אָדָם לְהַרְבּוֹת בְּאוֹהֲבִים וּלְכַבְּדָם וּלְשָׁמְרָם, וְכֵן אָמַר בֶּן סִירָא: 'רַבִּים יִהְיוּ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ, גַּלֵּה סוֹדְךָ לְאֶחָד מֵאָלֶף'.

אוצר מדרשים, מעשיות שונות

אחד הפתגמים המוכרים בנושא זה אומר, כי הירושה הטובה ביותר שיכול אדם לקבל היא אהבתם של בני משפחתו ומסירותם אליו. בסיפור שלנו אין הבן העשירי זוכה בכך. תשעה אחיו מתעלמים ממצבו העגום, ואינם מציעים לחלוק עמו את ירושתם. מדוע לא חילק האב את מה שהיה ברשותו שווה בשווה בין כל העשרה – לאלוהים פתרונים. וריאציה על נושא זה ידועה מאד כטרגדיה השקספירית 'המלך ליר'. בסיפור שלפנינו אומר האב לבנו הצעיר והמתוסכל, כי הוא מוריש לו את עשרת חבריו, ואלה, כפי שטוען האב, טובים מכל ממון.

ואכן, כשתשעה האחים מסתלקים לעשות עסקים אחרי מות האב, ומותירים את אחיהם הצעיר בחוסר כל, מתגלה ערכם של עשרה החברים. הם שמים ליבם לכך, שהבן הצעיר הוציא את פרוטותיו האחרונות על מסיבה בחברתם. הבן ידע, כי אהבת החברים לאביו היתה יקרה לו מאד, והוא אינו מתלבט, ועורך את המסיבה. החברים מחליטים לעשות את מה שתשעה האחים לא חשבו לעשות, והם תורמים לבן הצעיר, איש איש, פרה מעוברת וכסף. מהפרות המעוברות צומח, בברכת ה', עדר גדול, וכל מה ששולח הבן הצעיר בו את ידו – מצליח.

אגב, התעשרות הנובעת מחיית משק אחת שהמליטה, ומכל צאצאיה, היא מוטיב נפוץ במדרשי חז"ל, והיא אינה סיפור פנטסטי. אחד ממכרי גידל בילדותו במושב כמה כבשים, והיה מסור לאהבתו זו עד בגרות, ועד היום הוא מחזיק בעדר כבשים.

נדיר מאד למצוא מדרש בלא ציטוט מהמקורות. במדרש זה חז"ל מתעללים קצת בפסוק ממשלי בן סירא: "מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא בֵּיתֶךָ. רַבִּים יִהְיוּ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ, וְאוּלָם גַּלֵּה סוֹדְךָ רַק לְאֶחָד מֵאֶלֶף". פשט הפסוק כמעט הפוך למסר של המדרש. בן סירא אומר, כי ידידים של אמת יש לִבְחֹר אחד מאלף, כי אין למלא את הבית באורחים, שאינם ממש ידידי אמת. גם אם רבים יציגו עצמם כדורשי שלומך, גלה את סודותיך לידידים המעטים שבחרת לך. חז"ל דורשים את הפסוק אחרת: פעל כך, שרבים יהיו חבריך הטובים, דורשי שלומך. איתם תוכל לחלוק סודותיך, והם יבואו לעזרתך בעת צרה. אני נוטה להסכים יותר עם בן סירא.