אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא: רוֹצֶה אֲנִי שֶׁיִּמְלֹךְ אַסֵּוֵרוּס בְּנִי תַּחְתַּי וְלֹא אִישׁ אַחֵר, וּרְצוֹנִי גַּם שֶׁתֵּעָשֶׂה הָעִיר טְבֶרְיָה חָפְשִׁית מִמַּס, וְאוּלָם אִם אֹמַר לָהֶם, לַמּוֹעָצָה שֶׁל חֲשׁוּבֵי הָרוֹמָאִים שֶׁבְּמַמְלַכְתִּי רוֹמִי, דָּבָר אֶחָד – יַעֲשׂוּ, שְׁנֵי דְּבָרִים - לֹא יַעֲשׂוּ בִּשְׁבִילִי. הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי בְּרֶמֶז. הֵבִיא אָדָם, הִרְכִּיב אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ, וְנָתַן לוֹ יוֹנָה לָעֶלְיוֹן בְּיָדוֹ, וְאָמַר לוֹ לַתַּחְתּוֹן: אֱמֹר לָעֶלְיוֹן, שֶׁיַּפְרִיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַיּוֹנָה. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: לְמַד מִכָּאן, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי (כְּלוֹמַר, כָּךְ רָצָה לִרְמֹז לִי): אַתָּה תְּבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁאַסֵּוֵרוּס בְּנִי יִמְלֹךְ תַּחְתַּי, וְאַחַר כָּךְ תֹּאמַר לוֹ, לְאַסֵּוֵרוּס עַצְמוֹ, שֶׁתֵּעָשֶׂה טְבֶרְיָה חָפְשִׁית.
וְעוֹד אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: מְצַעֲרִים אוֹתִי חֲשׁוּבֵי הָרוֹמָאִים שֶׁבְּמַמְלַכְתִּי, וּמָה אֶעֱשֶׂה כְּנֶגְדָּם? מֶה עָשָׂה רַבִּי? הִכְנִיס אוֹתוֹ לַגִּנָּה, וּבְכָל יוֹם עָקַר צְנוֹן מֵהָעֲרוּגָה שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: לְמַד מִכָּאן, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי: אַתָּה הֲרֹג אֶחָד אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא תִּתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכֻלָּם יַחַד.
בבלי עבודה זרה בתרגום שטיינזלץ
טִיטוּס אָוּרֶלְיוּס פוּלְבוּס בּוֹיוֹנְיוּס אַרְיוּס אַנְטוֹנִינוּס, הידוע בשם אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה. עלייתו של אנטונינוס הביאה הקלה ביחסי הקיסרות עם היהודים. הוא ביטל את גזירות אדריאנוס, הקיסר שקדם לו, ואישר ליהודים למול את בניהם בתנאי שהם לא ימולו נכרים. האם היה לו בן בשם אַסֵּוֵרוּס? לא ידוע. האם חי בתקופתו של ר' יהודה הנשיא? לא בדיוק. ר' יהודה נולד בערך בתחילת מלכותו של אנטונינוס. אבל זה לא מפריע לחז"ל לספר לנו סיפור, שבו הקיסר אנטונינוס מתייעץ עם רבי בענייני מדינה.
רבי מלמד את אנטונינוס כיצד לצוד שתי ציפורים בירייה אחת, כאשר הוא חושש שאם יבקש מגדולי רומא שתי בקשות בעת ובעונה אחת, לא ייעתרו לו. הבקשה העדיפה בַּסֵּדֶר היא לקבל הבטחה, שבנו אסוורוס יהיה יורש העצר. הבקשה השנייה כבר תתמלא ע"י אותו אסוורוס. זה בדיוק מה שמנסה ראש ממשלה מקומי לעשות, כשהוא ממנה מישהו, המבין מה מצופה ממנו לעשות אחרי שיקבל את המינוי. המשאלה השנייה מתאימה לאופי האגדי של המדרש – לפטור את העיר טבריה ממס. ההיגיון אומר, כי אלה שתי בקשות בדרגות חשיבות כל כך שונות, שהשנייה יכולה להמתין עד שהראשונה תטופל, וזה בדיוק מה שמציע רבי לאנטונינוס.
כשקיסר גדול מבקש את עצתו של מנהיג עַם קטן בקצווי האימפריה, אותו מנהיג יודע, שעדיף לו לא לנסח את עצתו במילים מפורשות, והוא משתמש בדוגמה ציורית. הוא מביא שני אנשים, מרכיב את האחד על גבי השני, ונותן בידי הרוכב יונה. את ההוראה להפריח את היונה הוא מעביר דרך האיש שלמטה...
הקיסר אנטונינוס מצטייר במדרש התלמודי כנֶעבֶּעךְ. הוא שופך לבו באוזני רבי, ומספר לו שאנשי רומי מצערים אותו – כנראה אינם מקבלים את סמכותו. שוב נוקט רבי בגישת המשל המומחז, והוא לוקח את הקיסר אל גינתו, ובכל יום (כמה ימים מקדיש הקיסר לביקור אצל רבי? באגדות זה אפשרי!) הוא עוקר צנון אחד. אנטונינוס נרמז, כי הצנונים החריפים מייצגים את אויביו, וכך הוא מקבל בדרך עקיפין עצה לחסל את האויבים אחד אחד ולא להתמודד מול כולם יחד. זה בדיוק מה שאמרה אותה אם יהודיה לבנה, היוצא להילחם בתורכים: תהרוג טורקי ותנוח...
וכדי לקנח בחרוזים, נזכיר את שירו של אלתרמן על אותה מעשיה:
תקלע בתורכי, ותשכב קצת לנוח,
תקלע בתורכי, ותלך קצת לשוח,
תקלע בתורכי, ותשב לאכול,
וזכור: הבריאות היא למעלה מכל.