כַּאֲשֶׁר עָלָה ר' אַבָּא מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁאוֹמַר דְּבַר הֲלָכָה שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמְעִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אֵבוֹשׁ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר עָלָה, מָצָא אֶת ר' יוֹחָנָן וְר' חֲנִינָא בַּר פַּפִּי וְר' זֵירָא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמָּצָא אֶת ר' אָבָהוּ וְר' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וְר' יִצְחָק נָפְחָא, וְיָשְׁבוּ הֵם וְאָמְרוּ בְּבֵרוּר הֲלָכָה זוֹ: מַדּוּעַ הַדִּין בְּעִסָּה כֵּן? וְשֶׁיִּתְבַּטְּלוּ הַמַּיִם וְהַמֶּלַח לְגַבֵּי הָעִסָּה, וְתָדוּן הָעִסָּה רַק לְפִי הַבָּצֵק שֶׁבָּהּ, וְלֹא לְפִי הַמַּיִם וְהַמֶּלַח, שֶׁהֲרֵי הֵם מְעַטִּים וּבְטֵלִים! אָמַר לָהֶם ר' אַבָּא: הֲרֵי אָדָם שֶׁנִּתְעָרֵב לוֹ קַב חִטִּין שֶׁלּוֹ בַּעֲשָׂרָה קַבִּין חִטִּין שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכִי יֹאכַל הַלָּה וְיִשְׂמַח?! שֶׁהֲרֵי לְדֵעָה זוֹ שֶׁאִם הָיָה זֶה דָּבָר קָטָן וּבִלְתִּי נֶחְשָׁב הֲרֵי הוּא בָּטֵל. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אָדָם מְבַטֵּל אֶת רְכוּשׁוֹ לַאֲחֵרִים, כֵּן הוּא גַּם לְגַבֵּי הַמַּיִם וְהַמֶּלַח בָּעִסָּה. צָחֲקוּ עָלָיו הַחֲכָמִים. אָמַר לָהֶם: וְכִי אֶת גְּלִימַתְכֶם לָקַחְתִּי, שֶׁאַתֶּם מְבַיְּשִׁים אוֹתִי? חָזְרוּ וְצָחֲקוּ עָלָיו.
אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: יָפֶה עָשׂוּ שֶׁצָּחֲקוּ עָלָיו...
בבלי ביצה עפ"י שטיינזלץ
רבי אבא היה אמורא בבלי שחי בדור השלישי (תחילת המאה ה-4). הוא היה עשיר, ועסק במסחר במשי. כאשר עלה לארץ ישראל, פגש קבוצה מתלמידי רבי יוחנן, שדנו בסוגיא הלכתית סבוכה במסכת ביצה, והקשו אודות משנה הדנה אודות איסור טלטול אוכל מחוץ לתחום - מחוץ למקום שבעליו של האוכל רשאי ללכת. הסוגיה עצמה לא ממש מעניינת אותי, אבל היחס של חכמי ארץ ישראל לעולה החדש בהחלט מעניין!
הרי לפנינו תיאור חי של תהליך הקליטה הקשה שעובר אדם, העולה לארץ ישראל, וכל זכויותיו המקצועיות או הלמדניות אינן עומדות לו בראשית הדרך בארץ החדשה. גם עושרו שעשה במסחר אינו פותח לו את הדלתות של בית המדרש הטברייני. ישנם לא מעט מדרשים תלמודיים, המעידים על המתח התחרותי שבין ארץ ישראל למרכז היהודי בבבל. הסיפור שלפנינו מצייר חבורת חכמים מבית מדרשו של ר' יוחנן, שגאוות היחידה שלהם לא הקלה על העולים מבבל להיקלט בחבורתם. תגובתו של ר' אבא מעידה על עלבונו. הוא ציפה להכנסת אורחים חמה יותר.
בהמשך זכה רבי אבא להצלחה גדולה בתלמודו, עד שתואר בתלמוד כ-"רבותינו שבארץ ישראל (הוא) רבי אבא". רבים מהחכמים למדו ממנו תורה בארץ ישראל.
מי היה אותו ר' אושעיא, שהצדיק את יחסם הלעגני של חכמי טבריה? ככל הנראה מדובר בר' אושעיא איש טיריא (כפר ליד פקיעין), שהיה בן הדור הרביעי של אמוראי ארץ ישראל.