כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוֹרְיָנוּס לַהֲרֹג אֶת הַמַּנְהִיגִים הַחֲשׁוּבִים לוּלְיָנוּס וּפַפּוֹס אָחִיו בְּלוֹדְקִיָּא, אָמַר לָהֶם: אִם מֵעַמָּם שֶׁל חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם — יָבוֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר! אָמְרוּ לוֹ לוּלְיָינוּס וּפַפּוֹס: חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרֵין הָיוּ בְּעַצְמָם, וּרְאוּיִין הָיוּ לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס; וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה, שֶׁעָלָה לַשִּׁלְטוֹן בִּזְכוּת, וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע, כְּלוֹמַר, אַתָּה, הֶדְיוֹט וְלֹא מֶלֶךְ אֲמִתִּי, וְאֵינְךָ רָאוּי לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדְךָ. וְגַם אָנוּ אֵינֶנּוּ צַדִּיקִים, וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם בִּגְלַל עֲווֹנוֹתֵינוּ כְּלַפָּיו, וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ — הַרְבֵּה הוֹרְגִים אֲחֵרִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם, וְאִם לֹא יַהַרְגוּ אוֹתָנוּ בְּנֵי אָדָם — הַרְבֵּה דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ וְהוֹרְגִין אוֹתָנוּ. אֶלָּא לֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ, אַף שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹרְגֵנוּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעָתִיד לִפָּרֵעַ דָּמֵּנוּ מִיָּדְךָ.
אַף עַל פִּי כֵן לֹא חֲשַׁשׁ טוֹרְיָינוּס לְדִבְרֵיהֶם, וְאַף הֲרָגָן מִיָּד. לֹא זָזוּ מִשָּׁם, מִמְּקוֹם הַהֲרֵגָה, עַד שֶׁבָּאוּ דְּיוֹפָּלֵי (זוּג שְׁלִיחִים) מֵרוֹמִי, שֶׁקִּבְּלוּ יִפּוּי כֹּחַ לַהֲסִירוֹ מִשִּׁלְטוֹנוֹ וּלְעָנְשׁוֹ, וּפָצְעוּ אֶת מוֹחוֹ בְּגִזְרִין שֶׁל עֵץ וַהֲרָגוּהוּ. וְכֵיוָן שֶׁאֵרַע הַדָּבָר כָּךְ, וְרָאוּ הַכֹּל כֵּיצַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרַע מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, קְבָעוּהוּ כְּיוֹם חַג.
בבלי תענית עפ"י שטיינזלץ
מי היה טוריינוס? קרוב לודאי שהמדרש מתייחס לקיסר טריאנוס, שהיה קיסר האימפריה הרומית משנת 98 ועד מותו ב-117. טריאנוס היה השני מבין "חמשת הקיסרים הטובים". תחת שלטונו הגיעה האימפריה לשיא התרחבותה הטריטוריאלית. במסורת היהודית זכור טראיאנוס כמדכאו של מרד התפוצות אשר פרץ בשנת 115 בקרב היהודים בגולה. מרד התפוצות פרץ כאשר טריאנוס היה עסוק במלחמה בפרתים. עם מותו של טריאנוס, כשנתיים אחרי דיכוי המרד היהודי, ירש אותו אדריאנוס, הוא הקיסר שנסוג מכיבושי טריאנוס במזרח, והתמודד עם מרד בר-כוכבא. המדרש מספר על הריגתו של טוריאנוס על ידי שליחים מרומא, ויש הסבורים, כי שיבוש זה, מקורו בסיפור הריגתו של אחד ממצביאיו של הקיסר.
מקורות אחרים (ירושלמי, מגילת תענית) משלימים את הסיפור. על פי מקורות אלה לוליינוס ופפוס היו שני אחים מלוד (לודקיא), שהתנדבו להודות בפשע שלא ביצעו – פגיעה בבתו של המלך. בזכות ההודאה באשמה ניצלו חיי כל תושבי העיר לוד היהודיים, שהקיסר איים להורגם.
על פי המדרש, טוריאנוס שולט היטב במקורות ההיסטוריים היהודיים, ובתוכם - בסיפור חנניה, מישאל ועזריה, רעיו של דניאל, שסרבו להשתחוות לפסל האל הבבלי, הושלכו לכבשן האש, וניצלו בנס אלוהי. טוריאנוס מתגרה באחים, ואומר להם, שאלוהים עשוי להצילם ממוות, כשם שהציל את חנניה, מישאל ועזריה. האחים האמיצים אומרים לו, שהפעם זה לא יקרה, גם כי הם אינם צדיקים כשלושת רעי דניאל, וגם כי הוא אינו מלך לגיטימי וצדיק כנבוכדנצר. על כן לא ראוי שייעשה נס על ידם ועל ידו. הם בטוחים, שמותם קרוב, אבל טוריאנוס ייענש קשות על ידי האלוהים, ועל פי המדרש, כך קרה.
ההיסטוריה מספרת כי סופו של הקיסר טריאנוס היה שונה, כמובן. במהלך מצור על העיר חתרה שעל גדת החידקל התערערה בריאותו, והוא נאלץ לפרוש מניהול הקרב, וללכת לטרסוס שבקיליקיה, שם קיווה להחלים, אולם זה לא קרה, והקיסר מת שם.
'יום טוריאנוס', נקבע לתאריך י"ב באדר, הוא התאריך שבו, על פי המסורת, נהרגו לוליינוס ופאפוס. קביעה זו ביטלה יום טוב, שהיה נהוג לפני כן באותו התאריך.