תַּנְיָא: (במדבר ה) "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע", שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם כֵּן, יִסְתַּתְּרוּ כָּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ, וְזוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִסְתְּרָה הִפְסִידָה?! אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִזְרְעָה זָרַע"? שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח, (ואם היתה יולדת) נְקֵבוֹת, יוֹלֶדֶת זְכָרִים, [קְצָרִים, יוֹלֶדֶת אֲרֻכִּים, שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים].
(מסכת סוטה)
לתזכורת – פרשת הסוטה מופיעה בפרק ה' בספר במדבר.
אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה, וְהִיא נִטְמָאָה, וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה, וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה, וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן....
הדרך בה מפרטת התורה את התנאים הראשוניים, המביאים את הבעל לחשוד באשתו, מקוממת מלכתחילה. לא מדובר במקרה שנמצאו עדים לביצוע מעשה הניאוף בפועל, שכן אם כך היה הדבר – דין האישה והמאהב שלה הוא מוות. כאן מדובר במעשה ניאוף שבוצע (או לא בוצע) ללא עדים, והאישה אינה נתפסת, אך הבעל מסתפק בכך שעוברת עליו רוח קנאה (הרוח אחראית, ולא הבעל...), והוא משוכנע שהחטא נעשה, והוא מביא אותה אל הכוהן.
מה שמחולל הכוהן בטקס אינו מענייננו הפעם, למרות שלא מדובר בבדיקת ד.נ.א או בכל חקירה פלילית מדעית, אלא בנוהל מעולם הפעולות המאגיות. אנו עוסקים בסיומו הפחות מצמרר של הטקס, שבו מתברר, לכאורה, כי האישה לא חטאה:
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה.
אם האישה עברה את טקס הזוועות אצל הכוהן, ומשום מה השביעה את רצונו, ולמזלה הטוב החליט הכוהן כי טהורה היא - היא יוצאת נקיה, ו'נזרעת זרע'. אם ננסה להבין את הפשט, כנראה הכוונה היא, שהאישה יכולה לשוב לבית בעלה-בועלה, והוא רשאי לבעול אותה ולהמשיך ללדת ממנה ילדים.
שוב, לא נעסוק הפעם בשאלה המציקה בדבר אווירת אותו בית משפחה פגוע, ובדבר הסיכויים לשלום בית אמיתי מרגע זה. אנו נעסוק היום בדרך שבה חז"ל מנסים להבין את הפסוקים האלה.
תַּנְיָא: (במדבר ה) "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע", שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
ר' עקיבא סבור, שהכוונה היא לגמול הטוב שזוכה בו האישה שיצאה זכאית בדין, והיא חוזרת אל בית בעלה. 'נזרעה זרע' הוא הבונוס או הפיצוי שהיא מקבלת על סבלה על לא עוול בכפה. אם היתה עקרה – כעת היא תיפקד, כלומר תזכה ללדת.
מה עניין עקרה לכאן? מצב העקרות, שהתורה וגם חז"ל מייחסים אותו על פי רוב לאישה, יוצר מתח בבית. האם הוא קשור למערכת יחסים לא תקינה בין הבעל לאשתו? האם יכול להיות שבשל כך נחשדה האישה בפזילה לעבר גבר אחר? הילדים שהאישה יולדת לבעלה מזכים אותה בתפקיד אחראי של אם הבית, בעוד שכל עוד אין לה ילדים, היא נדרשת להוכיח את נשיותה, וקל יותר לחשוד בה בחיפוש אחר חוויות מספקות מסוג אחר... וכך, משנסתיים הטקס המשפיל אצל הכוהן, והיא זוכה בלגיטימציה מחודשת לכאורה, סבור ר' עקיבא כי השלב הראוי להשלים ולסיים את הפרשה המביכה הוא הפיכתה של האישה לאם בישראל, מה שיכניס אותה לקטגוריה של 'נורמלית' סו"ס.
ר' ישמעאל אינו מסכים עם ר' עקיבא:
אִם כֵּן, יִסְתַּתְּרוּ כָּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ, וְזוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִסְתְּרָה הִפְסִידָה?!
אילו כך היה, אומר ר' ישמעאל, היו כל הנשים העקרות 'נסתרות', כלומר דואגות להימצא במקום סגור ונסתר עם גבר זר, כדי שיחשדו בהן בניאוף, למרות שלא חטאו כלל. בסיומו של הטקס היו הן זוכות בפרס התנחומים, להיפקד בהריון, בעוד שאותן נשים עקרות בודדות שהקפידו אפילו לא להיסתר עם גבר, לא תזכינה בצ'ופאר הזה... על כן יש, לדעת ר' ישמעאל, לחפש ביאור אחר לפסוק מהתורה.
אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִזְרְעָה זָרַע"? שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח, (ואם היתה יולדת) נְקֵבוֹת, יוֹלֶדֶת זְכָרִים, [קְצָרִים, יוֹלֶדֶת אֲרֻכִּים, שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים].
ר' ישמעאל סבור שלא מדובר בנשים עקרות, ובוודאי לא בכאלה שמתכננות לעורר חשדות בבעליהן, לעבור את הטקס הנורא אצל הכוהן ולהסתכן בכך, שהוא יחליט שהן אשמות בניאוף. ר' ישמעאל מניח שבאמת מגיע לאותן נשים שנחשדו על לא עוול בכפן איזה פיצוי, והוא מציע רשימה של פיצויים, שלדעתו ראויים לאותן נשים: אם ילדה לפני כן בייסורים גדולים, הלידה הבאה תהיה 'ברווח'; אם ילדה עד כה נקבות בלבד, רחמנא לצלן, כעת תלד בנים זכרים לתפארת המשפחה; אם ילדה תינוקות 'קצרים', קטני קומה, מעתה תלד תינוקות בריאים וגדולים; אם ילדה עד כה תינוקות כהי עור, התינוקות הבאים יהיו יותר אשכנזים...
לא ר' עקיבא ולא ר' ישמעאל מציעים להסביר מה יקרה אם פרסי התנחומים האלה לא יחולקו. גרוע מכך – איש מחכמינו אינו טורח לחשוב על הגיהנום המחכה לה לאישה, שבעלה הקנאי העביר אותה את החוויה המשפילה של טקס הסוטה, והנה התברר לו ולכל הכפר, שהאישה היתה דווקא בסדר. יש להניח שאותו בעל קנאי וחסר עכבות יעביר אותה גם בבית, במקום בו אין איש רואה את מעשיו, מסכת השפלות נוספת, פשוט כי הוא יכול...