אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: כְּשֶׁעָלִיתִי לָרָקִיעַ, אָמַר לִי שַׂר־הַפְּנִים: יְדִידִי, שֵׁב בְּחֵיקִי, וְאַגִּיד לְךָ מַה יְּהֵא עַל יִשְׂרָאֵל, עַם קָדוֹשׁ. יָשַׁבְתִּי בְּחֵיקוֹ, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּי, וּבוֹכֶה, וְדִמְעוֹתָיו נוֹטְפוֹת מֵעֵינָיו, וְיוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת עָלַי. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לִי: יְדִידִי, בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְחַדְרֵי־חֲדָרִים וּלְגִנְזֵי־גְּנָזִים. תְּפָסַנִי וְהִכְנִיסַנִי, וְנָטַל הַפִּנְקָסִים, וּפָתַח, וְהֶרְאַנִי אִגְּרוֹת, כְּתוּבוֹת בָּהֶן צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: וִיכוֹלִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ? אָמַר לִי: לְמָחָר בּוֹא, וְאַרְאֲךָ צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת מֵאֵלּוּ.
לְמָחָר הִכְנִיסַנִי לְחַדְרֵי־חֲדָרִים, וְהֶרְאַנִי צָרוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת, “אֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶר לָרָעָב – לָרָעָב”, וַאֲשֶר לַבִּזָּה – לַבִּזָּה, “וַאֲשֶר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי”. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד חָטָאוּ? אָמַר לִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדְּשׁוֹת עֲלֵיהֶם צָרוֹת קָשׁוֹת מֵאֵלּוּ, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְעוֹנִים “אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ” – אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָן לָצֵאת מֵחַדְרֵי־חֲדָרִים...
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעֲזַעְתִּי, וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי, עַד שֶׁבָּא הֲדַרְנִיאֵל הַשַּׂר, וְהֶעֱמִידַנִי עַל רַגְלַי, וְאָמַר לִי: בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְגִנְזֵי יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. הִכְנִיסַנִי, וְרָאִיתִי כִּתּוֹת־כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת יוֹשְׁבִים, וְאוֹרְגִים בִּגְדֵי יְשׁוּעָה, וְעוֹשִׂים כִּתְרֵי חַיִּים, וְקוֹבְעִים בָּהֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, וּמְרַקְּחִים כָּל מִינֵי בְשָׂמִים וּמַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וּמַמְתִּיקִים יֵינוֹת לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתִי כֶתֶר אֶחָד מְשֻׁנָּה מִכָּל־הַכְּתָרִים, וְחַמָּה וּלְבָנָה וּשְׁנֵים־עָשָׂר מַזָּלוֹת קְבוּעִים בּוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: כֶּתֶר זֶה הַמְשֻׁבָּח לְמִי? אָמַר לִי: לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, הַרְאֵנִי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד! אָמַר לִי: יְדִידִי, הַמְתֵּן שָׁלשׁ שָׁעוֹת, עַד שֶׁיָּבוֹא דָּוִד לְכָאן, וְתִרְאֵהוּ בִגְדֻלָּתוֹ.
תְּפָסַנִי וְהוֹשִׁיבַנִּי בְחֵיקוֹ, אָמַר לִי: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַרְתִּי לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְעָה בְרָקִים, שֶׁהֵם רָצִים כְּאֶחָד. אָמַר לִי: כְּבשׁ עֵינֶיךָ, בְּנִי, שֶׁלֹּא תִּזְדַּעֲזֵעַ! הַלָּלוּ יוֹצְאִים לִקְרַאת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מִיָּד רָגְשׁוּ כָל הָאוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְגַלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְעַנְנֵי־כָבוֹד וְאוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְלוֹהֲטֵי־זְבוּל, וְאוֹמְרִים: “לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל”. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, שֶׁבָּא מֵעֵדֶן וְאוֹמֵר: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”.
וְהִנֵּה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא בָרֹאשׁ, וְכָל־מַלְכֵי בֵית דָּוִד בָּאִים אַחֲרָיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד כִּתְרוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְכִתְרוֹ שֶׁל דָּוִד מֻבְהָק וּמְשֻׁבָּח מִכָּל הַכְּתָרִים, וְזִיווֹ הוֹלֵךְ עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְעָלָה דָּוִד לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, וְשָׁם מוּכָן לוֹ כִסֵּא שֶׁל אֵשׁ, וְיָשַׁב עָלָיו, וְכָל־מַלְכֵי בֵית־דָּוִד יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרָיו. מִיָּד עָמַד דָּוִד, וְאָמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. וְכֵוָן שֶׁפָּתַח דָּוִד בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, פָּתַח מְטַטְרוֹן וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְאָמְרוּ: “קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת!”,
וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְיָ מִמְּקוֹמוֹ”, וּרְקִיעִים אוֹמְרִים: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”.
וְהָאָרֶץ אוֹמֶרֶת: “יְיָ מֶלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”. וְכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אוֹמְרִים: “וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד”
אוצר מדרשים
ר' ישמעאל בן אלישע היה מגדולי התנאים בדור הרביעי, בתחילת המאה השניה לספירה. בכמה ממדרשי חז"ל מספר ר' ישמעאל על עלייתו האגדית לשמיים, ועל פגישתו עם אלוהים ועם מלאכיו. המדרש שלפנינו הוא אחד המפורטים שבסיפוריו אלה, והוא מופיע בזכות ביאליק ורבניצקי גם בספר האגדה.
בעלייתו לשמיים פוגש ר' ישמעאל את שר הפנים, הלא הוא המלאך הגדול מטטרון. ממנו הוא מבק ללמוד על העתיד לקרות לעם ישראל. מתפתחת מערכת יחסים אינטימית למדי בין השניים. ר' ישמעאל יושב בחיקו של מטטרון, ואף קורא לו 'הדר זיוי'. מטטרון אינו מתבייש לבכות לעיני ר' ישמעאל על הגורל הקשה, המחכה לעם ישראל. מטטרון לוקח אותו לארכיון הגנוז של השמיים, ומראה לו מסמכים, בהם כתובות צרות גדולות, העתידות לבוא על עם ישראל. שאלתו הראשונה של ר' ישמעאל היא: 'וִיכוֹלִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ'? – זה עוד כלום! – עונה לו המלאך – בוא ואראה לך צרות גדולות מאלה! אז שואל ר' ישמעאל את שאלתו השניה: 'יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד חָטָאוּ'? מטטרון לא משיב על שאלה זו, אבל מציין, שבכל יום נכתבות מלמעלה גזרות חדשות על ישראל, ורק בזכות תפילותיהם בבתי הכנסת ובבתי המדרש מתבטלות גזרות אלה.
הגיע הזמן לעשות סוויץ' בעלילה, להתחיל להראות לר' ישמעאל נבואות גאולה ונחמה, הממתינות להתממש בעם ישראל. את המשימה הזאת לוקח על עצמו חבר אחר בצוות של הקב"ה, הוא המלאך הדרניאל. הוא לוקח את ר' ישמעאל אל האגף התעסוקתי, שם עמלים ללא הפסק על הכנת כתרים, יין, בגדי חג ומגדנות לצדיקים לעתיד לבוא. בראש כל הצדיקים האלה יעמוד דוד המלך המשיח. לקראת בואו של דוד אחרי שלוש שעות המתנה מזדעזעת ומתרגשת כל המערכת של המרכבה היחזקאלית, שתשרת את המשיח ואת פמלייתו. עם דוד יופיעו גם כל מלכי שושלת בית דוד וכל מלכי ישראל. ההירארכיה של חיבות הנפשות הפועלות תמקם את מלכי בית דוד בשורה הראשונה (לצילום קבוצתי?), ואת מלכי ישראל הנחותים יותר – מאחוריהם.
אם כן, הכל מוכן בשמיים לקראת הירידה אל העם ברגע המתאים – המלך המשיח, פמליית המלכים העבריים, בית המקדש השלישי.
ר' ישמעאל אינו מספר לנו כיצד עלה לשמיים, כיצד שרד את הברקים ואת האש השמיימית, וכיצד ירד. הוא גם מוותר על סיפור המפגש עם אלוהים בכבודו ובעצמו, סיפור המופיע במדרש אחר.
מה אפשר להסיק מהסיפור הנחמד הזה? א. יש אנשים, המאמינים שהם זכו לעלות לשמיים, לפגוש באנשי לשכתו של הקב"ה, ולחזור בשלום הביתה. ב. הכל מַכְּתוּבּ, אבל תפילות וקיום מצוות יש בהן כדי לבטל גזרות. ג. גם לימות המשיח יש כבר תכנית הפעלה מוכנה, כולל דוד המלך ובית המקדש השלישי. ד. בינתיים ישראל סובלים כאן למטה (ימי הגזירות הרומיות הקשות ביותר), והחבר'ה שלמעלה עסוקים בשבח ובתהילה לאל.