"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (מִשְׁלֵי ג') וְגוֹ', שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם כִּילוּד אִשָּׁה. מַה הַיִּלּוֹד הַזֶּה בַּתְּחִלָּה מַתְחִיל מִטִּבּוּרוֹ, וּמִשָּׁם הוּא מַתְחִיל וְהוֹלֵךְ, כָּךְ הָעוֹלָם - הִתְחִילוֹ הקב"ה מִטִּבּוּרוֹ, וּמִשָּׁם נִמְתָּח לְכָאן וּלְכָאן. וְהֵיךְ טִבּוּרוֹ? זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. טִבּוּרוֹ עַצְמוֹ זֶה הַמִּזְבֵּחַ (שֶׁעוֹמֵד עַל אֶבֶן שְׁתִיָּה וְכוּ'). וְלָמָּה קְרָא שְׁמוֹ 'אֶבֶן שְׁתִיָּה'? שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּבָרָא הקב"ה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, וּכְנֶגְדּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה, מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ" (שְׁמוֹת ט"ו), מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שִׁבְתּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה ביהמ"ק קַיָּם, הָיָה כֹּהֵן-גָּדוֹל מַקְרִיב וּמַקְטִיר לְמַטָּה, וּמִיכָאֵל כְּנֶגְדּוֹ מִלְמַעְלָה מַקְרִיב וּמַקְטִיר, וּכְשֶׁהֶחֱרִיב ביהמ"ק, אָמַר הקב"ה לְמִיכָאֵל: מִיכָאֵל! הוֹאִיל וְהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְשׁוֹמַמְתִּי מִקְדָּשִׁי, וְהָרַסְתִּי אֶת מִזְבָּחִי, אַל תַּקְרֵב לְפָנַי לֹא בִּדְמוּת שְׁוָרִים וְלֹא בִּדְמוּת כְּבָשִׂים! אָמַר לְפָנָיו: רבש"ע, וּבָנֶיךָ מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לוֹ: הַקְרֵב תַּקְרִיב לְפָנַי זְכוּיוֹתֵיהֶן וּתְפִלּוֹתֵיהֶן וּנְשָׁמוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, הַגְּנוּזִים תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וַאֲנִי מְכַפֵּר עֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ בְּשֶׁל מַטָּה, כָּךְ אֲנִי מְשַׂמֵּחַ שֶׁל מַעֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב" (יִרְמְיָהוּ ל'). 'אֹהֶל' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'אֹהָלַי', אֶחָד לְמַטָּה וְאֶחָד לְמַעְלָה. וּ'מִשְׁכָּן' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'מִשְׁכְּנֹתָיו', מִשְׁכָּן לְמַעְלָה וּמִשְׁכָּן לְמַטָּה. "וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ" (שָׁם), זוֹ שֶׁל מַטָּה, "וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יָשַׁב" (שָׁם), זוֹ בַּיִת שֶׁל מַעֲלָה.
אוצר מדרשים
הרבה תיאורים גרפיים של העולם העליון מצויים בספרות המקראית ובספרות חז"ל. המדרש שלפנינו מתאר בית מקדש של מעלה, המצוי בשמים, ואשר מכוון כנגד בית המקדש של מטה. שני בתי מקדש אלה פועלים בסינכרון מלא, כאשר את מלאכת הקודש למטה מבצע הכוהן הגדול, ואילו הבוס למעלה הוא המלאך מיכאל.
ההסתמכות על פסוקי מקרא, מרכיב חשוב בסגנון מדרשי חז"ל, היא מאד יצירתית במדרש זה. את חוכמת הבריאה של הקב"ה ממשיל המדרש לחוכמה הטבעית הגלומה ביצירת העובר ברחם האם. איך בונים בריאה חדשה בחכמה? הכל מתחיל מנקודת המוקד החשובה ביותר, הקרויה בפי חז"ל 'הַטַּבּוּר'. זוהי הנקודה ממנה הולך ונוצר העובר, סבורים חז"ל; ואילו העולם של מטה – בריאתו החלה מהטבור שהיא ירושלים, ובליבה המזבח שבמקדש. מקומו המדויק של המזבח היה שם, כבר ברגע בריאת העולם, גם אם המקדש נבנה דורות רבים מאוחר יותר. הסלע, שהיה מרכזו של המקדש (האם זה אותו סלע, המצוי בליבו של מסגד עומאר?), נקרא 'אבן השתיה', והמדרש מסביר את מקור השם – 'שתיה' במשמעות של תשתית. על האבן הזאת הושתת העולם כולו.
את הפסוק בשמות ט"ו - "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ" – דורשים חז"ל כך: לא מדובר ב'מָכוֹן', כי אם ב'מְכַוֵּן' או ב'מְכֻוָּן', ועל כן "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ" רומז לכך, שבית המקדש היה מכוון כנגד מקום מושו של האל.
מה קרה למקדש של מעלה ביום שחרב המקדש התאום שלו למטה? אלוהים לא יכול היה לשאת את הרעיון, שהמקדש העליון ימשיך לפעול, והוא ציווה על המלאך מיכאל לחדול מהקרבת קרבנות שוורים וכבשים. לשאלתו של מיכאל: 'וּבָנֶיךָ מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶן?', שהתכוון לכך, שאם הקרבת הקרבנות תיפסק גם למעלה וגם למטה – ייפגע שלומם של בני ישראל. אלוהים, שרגע לפני כן הביא על עמו את החורבן, מצוי כבר בפאזה של חמלה, והוא מציע את התחליף, שעד עכשיו ידענו, שהומצא על ידי רבן יוחנן בן זכאי – תפילות ולימוד תורה במקום קרבנות בעלי חיים.
חיפוש אחר פסוקים מקראיים נוספים, שירמזו לקיום אותו בית מקדש של מעלה (יש גם ירושלים של מעלה במסורת חז"ל) מביא את חז"ל לפסוקים הנהדרים מירמיהו פרק ל':
כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם; וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. (ירמיהו ל')
וכך מסביר המדרש: לא נאמר 'אהל יעקב', כי אם 'אהלי יעקב' (חזרה על ברכת בלעם) ו'משכנותיו', והכוונה לשני האוהלים, הם שני המקדשים. גם המשך הפסוק מירמיהו, המנוסח כתקבולת, 'מוכיח' את אותו רעיון: '"וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ", זוֹ שֶׁל מַטָּה, "וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יָשַׁב", זוֹ בַּיִת שֶׁל מַעֲלָה.
המשך הרעיון הזה מצוי במדרשים אחרים, המנבאים את ירידת 'ירושלים של מעלה', ובתוכה 'המקדש של מעלה' באחרית הימים – משמיים לארץ. נבואה זו תשחרר אותנו מהצורך לבנות במו ידינו את המקדש השלישי, יתרון גדול בתקופה של מחסור חריף בתקציבי מדינה.