נוֹדִיעַ לַאֲדוֹנֵנוּ, כִּי נִתְאָרַח בֵּינֵינוּ אָדָם אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶלְדָּד הַדָּנִי מִשֵּׁבֶט דָּן, וְסִפֵּר לָנוּ כִּי אַרְבָּעָה שְׁבָטִים הֵם בְּמָקוֹם אֶחָד, דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. שֵׁם הַמָּקוֹם חֲוִילָה הַקְּדוּמָה, אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וְיֵשׁ לָהֶם שׁוֹפֵט, עַבְדּוֹן שְׁמוֹ, וְדָנִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְיוֹשְׁבִים בְּאֹהָלִים, וְנוֹסְעִים וְחוֹנִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְנִלְחָמִים עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי כּוּשׁ, וּמַהֲלַךְ אַרְצָם שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, אֲבָל חֲמִשָּׁה מֵאוֹתָם הַמְּלָכִים סוֹבְבִים אוֹתָם מֵאֲחוֹרֵיהֶם וּמִשְּׁנֵי צִדֵּיהֶם, וְנִלְחָמִים עִמָּם בְּכָל עֵת, וּמִי שֶׁהוּא רַךְ לֵבָב, נוֹתְנִים אוֹתוֹ לְנַחֲלַת ה' (חֲכָמִים לִמְלַמְּדִים).
וְיֵשׁ לָהֶם הַמִּקְרָא כֻּלּוֹ, וְאֵין קוֹרִין מְגִלָּה מִמַּעֲשֵׂה אֶסְתֵּר, כִּי לֹא הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס, וְלֹא מְגִלַּת אֵיכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁבֵּר אֶת לִבָּם, וְכָל תַּלְמוּד שֶׁלָּהֶם, אֵין שָׁם שׁוּם חָכָם, אֶלָּא אָמַר יְהוֹשֻׁעַ מִפִּי מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה.
וְכָל אִישׁ זְרוֹעַ מֵהֶם נוֹתְנִים אוֹתוֹ לְחֵלֶק הַמִּלְחָמָה, וְאֵינָם זָזִין מִמְּלָאַכְתָּם, וּכְשֶׁיּוֹצְאִין אֵין יוֹצְאִין מְעֹרָבִין. גִּבּוֹרֵי דָּן לָהֶם ג' חֳדָשִׁים יְדוּעִים, רוֹדְפִים אַחַר מִלְחַמְתָּם עַל סוּסֵיהֶם, וְאֵין יוֹרְדִים מֵעֲלֵיהֶם כָּל הַשָּׁבוּעַ, וּלְעֶרֶב שַׁבָּת יוֹרְדִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, וְסוּסֵיהֶם עוֹמְדִים בִּכְלֵי זֵינֵיהֶם. וְאִם לֹא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם הָאוֹיְבִים, שׁוֹבְתִים הַשַּׁבָּת כַּמִּשְׁפָּט, וְאִם יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם הָאוֹיְבִים, יוֹצְאִים בְּכָל כְּלֵי זֵינָם, וְהוֹרְגִים בָּהֶם רַבִּים כִּגְבוּרַת הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ שָׁם מִגִּבּוֹרֵי בְּנֵי שִׁמְשׁוֹן, מִבְּנֵי דְּלִילָה, (בְּסוֹטָה י' ע"א, מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ), וְהֵם רָצִים לִקְרָאתָם לַמִּלְחָמָה, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם יִרְדֹּף רַבִּים מֵהֶם, וַהֲרָמַת קוֹל כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּקוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה כְּקוֹל הָאֲרִי, וְקוֹרֵא בְּקוֹלוֹ הַגָּדוֹל: לָה' הַיְּשׁוּעָה אֶל עַמֶּךָ, שִׁבְטֵי יְשׁוּרוּן גְּבוּרָתְךָ, סֶלָה. וְעוֹמְדִים בַּמִּלְחָמָה עַד מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וּבִמְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּאִים עִם כָּל הַשָּׁלָל לַמֶּלֶךְ עֲדִיאֵל, וּמְחַלֵּק הַכֹּל בְּשָׁוֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ מְקַבֵּל חֶלְקוֹ, נוֹתֵן אוֹתוֹ לַחֲכָמִים לוֹמְדֵי תּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לְחֵלֶק, נוֹתְנִים לוֹ חֵלֶק (ר"ל וּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחֵלֶק, לוֹקְחִים אֲחֵרִים חֶלְקוֹ, שֶׁמְּחַלְּקִים אוֹתוֹ לַאֲחֵרִים הַרְאוּיִים לְזֶה). וְכֵן גָּד, וְכֵן אֲשֶׁר וְנַפְתָּלִי, עַד מְשַׁלֵּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְחוֹזְרִים...
ספר אלדד הדני
אלדד הדני היה יהודי סוחר ונודד במאה התשיעית. הארץ ממנה בא, הקרויה בפיו 'ארץ החוילה', היא אולי דרום סודן או צפון אתיופיה. פחות או יותר באותה תקופה קמה בחבל ארץ זה ממלכה יהודית, ממלכת הגדעונים, שנאבקה מאבקים צבאיים עם ממלכת אקסום הנוצרית.
'ספר אלדד הדני' הוא מכתב ששלחו יהודי קירואן (צפון תוניסיה) לר' צמח גאון, ראש ישיבת פומבדיתא שבבל, ובו הם מספרים על ביקורו של הנוסע אלדד הדני אצל.
מרחק הזמן והמקום מטשטשים את האמיתות ההיסטוריות, ועוטפות אותן במעטה אגדי. על פי אלדד הדני, אותם יהודים, שחיו בארץ החוילה, היו בני ארבעה משבטי ישראל, כלומר חלק מעשרת השבטים האבודים, בדומה לסיפורים אודות היהודים שמעבר לנהר הסמבטיון האגדי.
מה מספר אלדד על ממלכת היהודים הזאת?
'וְדָנִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין' – כבר בסוף תקופת בית שני הטילה ההלכה מגבלות כה חמורות על עונשי מוות, שאלה כמעט ולא התבצעו, אם בכלל. נזכור, כי בתקופת המשנה והתלמוד היו היהודים בארץ ישראל, ואף בבבל, תחת שלטון זר, שלא התיר להם להפעיל את חוק התורה במלואו. בממלכת ארץ החוילה, כך מספר אלדד הדני, יש להם, ליהודים, עצמאות מדינית מלאה, והם דנים אפילו בדיני נפשות.
'וְיוֹשְׁבִים בְּאֹהָלִים, וְנוֹסְעִים וְחוֹנִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם' – על פי תיאור זה מדובר בתרבות נוודית, בתקופה בה יהודי רוב ארצות הפזורה חיו בישובי קבע.
'וְנִלְחָמִים עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי כּוּשׁ' – על פי תיאורו של אלדד הדני, נמצאת הממלכה היהודית הזאת במאבקים מלחמתיים עם ממלכות שבסביבתה; ואכן, ממלכת הגדעונים ניהלה מלמות רבות עם הממלכות הנוצריות שלידה.
'וּמִי שֶׁהוּא רַךְ לֵבָב, נוֹתְנִים אוֹתוֹ לְנַחֲלַת ה'' – ליהודים שחיוב אותם ימים בארצות גולה שונות, הטיפוס היהודי הלוחם לא היה מוכר, בעוד שלימוד התורה היה סימן היכר טיפוסי אלטרנטיבי. לשאלתם של השומעים את הסיפור כיצד התמודדה הממלכה עם אזרחים החרדים לשאת נשק ולהילחם, מספק אלדד את התשובה, האקטואלית עד היום: מי שמפחד – הולך ללמוד תורה...
'וְיֵשׁ לָהֶם הַמִּקְרָא כֻּלּוֹ' – כיתות שונות בעם היהודי באותה תקופה החזיקו בתורה בלבד כספר קדוש ומחייב (לדוגמה – הקראים). על פי אלדד הדני – אנשי ארץ החוילה הכירו את התנ"ך השלם, פרט למגילת אסתר, אחד הספרים המאוחרים ביותר, שזכו להיכנס לתנ"ך (ומה בנוגע לספר דניאל?).
'וְכָל תַּלְמוּד שֶׁלָּהֶם, אֵין שָׁם שׁוּם חָכָם, אֶלָּא אָמַר יְהוֹשֻׁעַ מִפִּי מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה' – 'תלמוד' הוא, ככל הנראה, התורה שבעל פה. יהודי ארץ החוילה לא הכירו את האריזות הסופיות של המשנה והתלמוד. אצלם דברי תורה שבעל פה יוחסו ליהושע, שקיבל ממשה, שקיבל מה'. כל הגלריה הענקית של חז"ל, המוזכרים שוב ושוב בתלמוד בשמותיהם – אינה חלק מהמורשת של יהודי ארץ החוילה.
עיסוקם הבלתי פוסק במלחמות עם שכניהם חייב את אותם יהודים להתגייס לתקופות ארוכות למלאכת הצבא, וכך, מספר אלדד הדני, התחלקה השנה לארבע משמרות לפי ארבעת השבטים, כשכל שבט משרת שלושה חודשים. על פי התיאור – מדובר בכוננות של 24/7, כולל שבתות וחגים.
ואיך יש להם גיבורי מלחמה כל כך מוצלחים? לפחות לשבט דן היו צאצאים של שמשון הגיבור. פרט זה נשאב ממדרש המצוי בבבלי סוטה, המספר על הפלשתים, שהיו מביאים את נשותיהם לשמשון השבוי, כדי שיתעברו ממנו, ויולידו גיבורי כוח. איך נתחברו אלה אל בני שבט דן, אין המדרש מספר...
'וּבִמְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּאִים עִם כָּל הַשָּׁלָל לַמֶּלֶךְ עֲדִיאֵל, וּמְחַלֵּק הַכֹּל בְּשָׁוֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ מְקַבֵּל חֶלְקוֹ, נוֹתֵן אוֹתוֹ לַחֲכָמִים לוֹמְדֵי תּוֹרָה' – הממלכה היתה כל כך מאורגנת, ששלל הקרבות היה מובא אל המלך, והוא היה מחלקו שוה בשוה בין האזרחים. לקרן המיוחדת הזאת היה המלך מצרף גם את חלקו שלו, כי הוא היה אמיד מאד, ואת חלקם של אלה 'שלא היה מגיע להם'.
ממה מתפעלים יהודי קירואן בשומעם את סיפורי אלדד הדני? מקיומם של יהודים בארצות אקסוטיות, רחוקות, המתייחסים לארבעה משבטי ממלכת ישראל; מהדמיון התרבותי בינם לבין שאר יהדי העלם ומההבדלים בניהם; מקיומה של ממלכה יהודית עצמאית בימיהם; מעיסוקם של יהודים במלאכת המלחמה; וממערכת השלטון של ממלכה זו, המקיימת שוויון בין האזרחים, תוך מתן כבוד גם ללומדי תורה.