תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁאֲלוּ פִּילוֹסוֹפִין אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: אִם אֱלֹהֵיכֶם, אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי מָה אֵין מְבַטְּלָה? אָמְרוּ לָהֶם: אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין הָעוֹלָם צָרִיךְ לוֹ הָיוּ עוֹבְדִין, הָיָה מְבַטְּלוֹ. הֲרֵי עוֹבְדִים לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה לַכּוֹכָבִים וְלַמַזָּלוֹת. יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים? אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ עֲתִידִין לִתֵּן אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּין, וְהָלַךְ וּזְרָעָהּ בַּקַּרְקַע, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּצְמַח, אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג [וְהוֹלֵךְ], וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ, עֲתִידִין לִתֵּן אֶת הַדִּין. דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, דִּין הוּא שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר, אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג [וְהוֹלֵךְ], וְשׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ, עֲתִידִין לִתֵּן אֶת הַדִּין. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים סֶלַע שֶׁלִי פּוּמְבִּי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי וּמַחְתִּימִין אוֹתִי בְּעַל כָּרְחִי.
(בבלי עבודה זרה)
עוד מדרש, המספר על ויכוח תיאולוגי בין פילוסופים לא יהודיים לבין זקני עם ישראל ברומי. 'אם אלוהים שלכם כל כך גדול, ואם הוא אינו חפץ בעבודה זרה כמו עבודת כוכבים, מדוע אינו מתערב ומבטל אותה?' – כך הם טוענים.
לזקני ישראל יש תשובה מעניינת מאד: 'אם אותם גויים היו עובדים לְיֵשׁוּת שהעולם אינו נזקק לה, היה אלהים מבטל את הישות. את השמש, הירח, הכוכבים והמזלות העולם צריך, אז מדוע ישמיד אלוהים חלק חיוני מעולמו רק מפני שאנשים שוטים בחרו לעבוד לו?
תשובה זו אינה נוגעת בעניין האמיתי, אם כי היא רומזת לו. אותם פילוסופים לא שאלו מדוע אלוהים אינו מבטל את השמש, אלא מדוע אין הוא מבטל את עבודת השמש. על כך, למעשה, לא קיבלו תשובה.
לפני שנעמיק לחפור בשאלה האמיתית, נשים ליבנו לביטוי לשוני, המופיע במדרש, והוא משמש אותנו עד היום: 'עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג'. למה מתכוונים חז"ל, כשהם אומרים שהעולם כמנהגו נוהג? לעולם חוקים משלו: השמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב. היא מחממת את הארץ, ואנחנו יודעים (וכנראה גם לחז"ל היתה אינטואיציה בעניין זה) כי בלעדיה אין לעולם חיים. השמש מתקיימת ופועלת במסגרת אותם חוקים של העולם, שהם מערכת מורכבת ועדינה, מושלמת בדרכה, שיצר האל, ולמרות שבתוכה מתפרצים לפעמים כוחות טבע הרסניים, זו מערכת מתפקדת, ואין כל סיבה שבגלל התנהגות בני האדם ישבש האל את חוקיה. הביטוי 'עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג', במדרש זה, יש בו הערכה רבה לשלמות מערכת הטבע.
כדי להבין את תשובתם של הזקנים לפילוסופים נביט בדוגמאות שהם מביאים לחיזוק דבריהם:
גזל אדם מחברו סאה של חיטים, והלך וזרע אותה. האם מן הדין שהחיטה לא תצמח? לא! על פי חוקי הטבע דינם של הזרעים לנבוט, ואין סיבה לפגוע בהם. מי שצריך להיפגע הוא הגנב, והוא, השוטה, עתיד לתת את הדין. על פי תורת הגמול יפגע אלוהים באדם שחטא, ולא בזרעי החיטה, שלא הרימו יד - לא על השכן הנגזל ולא על חוקי הטבע.
אדם נאף עם אשת חברו. יש סיכוי שתתעבר. מדוע לא יבטל אלוהים את הסיכוי הזה כתגובה הולמת לחטא הניאוף? חוקי הטבע המופלאים אינם צריכים להיפגע בגלל חטאם של אותם שניים. מעשה ההתעברות הוא חלק של אותם חוקי טבע. מי שצריך להיפגע הם בני האדם החוטאים, והם עתידים לתת את הדין.
כעת אנו מוכנים לפענח את תשובתם של הזקנים: השמש, הירח וכל צבא השמים הם חלק אינטגרלי של אותו עולם הטבע שיצר אלוהים. זה שבני אדם שוטים (על פי חז"ל) עשו בחירה עצמאית, והחליטו לעבוד את צבא השמים, מחייב שבעתיד הם יתנו את הדין על כך, ולא השמש.
בהכירנו מדרשים נוספים המספרים על ויכוחים תיאולוגיים בין גויים ליהודים, אפשר להניח כי שְׁאֵלָתָם המתריסה של הפילוסופים היתה בסך הכל מעין התגרות. כמו כן ניתן להניח, שתשובתם של זקני ישראל היתה גם היא ביטוי של טקטיקה זהירה, הנמנעת ממאבק חזיתי. הזקנים אינם מנמקים כלל מדוע עבודת השמש פסולה בעיניהם, כי לא נשאלו על כך ישירות, וכך מתחמקים הם ומתרחקים מאזור הסכנה. אבל יש בדבריהם בכל זאת מסר תיאולוגי חשוב: העולם הוא יצירה אלוהית, שאינה עומדת למשפט. האדם הוא יצור בוחר, היודע טוב ורע. הוא יכול להחליט לחטוא, ואם יחטא, מגיע לו להענש.
נסיים בניסיון להבין את דברי האל על פי ריש לקיש: 'לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים סֶלַע שֶׁלִי פּוּמְבִּי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי וּמַחְתִּימִין אוֹתִי בְּעַל כָּרְחִי'. ריש לקיש מבקש לגנות את מעשה הניאוף ואת הולדת הממזרים המסכנים. הוא בוחר במטאפורה מעניינת. הסלע הוא, כידוע, מַטְבֵּעַ, והדמות שעליה היא, על פי רוב, דמות של שליט. המטבע עם דמות השליט היא מטאפורה לבני האדם שנוצרו בצלם אלוהים. הרשעים הם הנואפים עם נשים נשואות, ומביאים ילדים לעולם, ילדים הנבראים בצלם אלוהים, ובכך "מחתימים" הרשעים את הקב"ה בעבירה.