מִי שֶׁלָּקַח סְחוֹרָה וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִתְיָרֵא מִן הַלִּסְטִים, אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, שֶׁמָּא יְכוֹלִים הַלִּסְטִים לִטֹּל תּוֹרָתוֹ מִתּוֹךְ לִבּוֹ? הָוֵי "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם".
מַעֲשֶׂה בְּחָבֵר אֶחָד שֶׁהָיָה בִּסְפִינָה עִם פְּרַקְמָטוֹטִין (סוחרים) הַרְבֵּה. הָיוּ אוֹמְרִים לְאוֹתוֹ חָבֵר: הֵיכָן פְּרַקְמַטְיָא (סחורה) שֶׁלְּךָ? הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם. בָּדְקוּ בַּסְּפִינָה ולֹא מָצְאוּ לוֹ כְּלוּם. הִתְחִילוּ שׂוֹחֲקִים עָלָיו. נָפְלוּ עֲלֵיהֶם לִסְטִים וְנָטְלוּ כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא בַּסְּפִינָה. יָצְאוּ לַיַּבָּשָׁה וְנִכְנְסוּ לַמְּדִינָה, לֹא הָיָה לָהֶם לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא כְּסוּת לִלְבֹּש. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ חָבֵר? נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָש, יָשַׁב וְדָרַשׁ. כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה מְרֻבָּה, נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ לְפַרְנֵס אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאוּ הַפְּרַקְמָטוֹטִין כָּךְ, בָּאוּ אֶצְלוֹ וּפִיְּסוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתָנוּ, לַמֵּד עָלֵינוּ זְכוּת לִפְנֵי בְּנֵי הָעִיר, וְלֹא נָמוּת בְּרָעָב. אָמַר לָהֶם: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, שֶׁפְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם;
שֶׁלָּכֶם אָבְדָה, שֶׁלִּי קַיֶּמֶת. הָוֵי – "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם".
תנחומא
מדרשים רבים מדברים בשבחה של תורה, ובין השבחים שהם מונים – היותה קיימת לעד, אם קנית אותה פעם. אירועים שונים בחייו של אדם יכולים להפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מהר גבוה לבור עמוק – אסונות טבע, מגפות, מלחמה, וגם שודדים. כל הסכנות האלה קיימות גם בימינו. כשאתה נחשף מכל ההגנות החומריות שצברת ושבנית בחייך, מה שיכול לחלץ אותך ממצבך העגום, מלבד המזל הטוב או העזרה מחֶברה תומכת, אלה כישוריך והידע שלך. חז"ל סבורים היו, או לפחות ניסו לשכנע את עצמם, שידע התורה הוא כזה. כיום יעזרו יותר כישורים עסקיים, חריצות, יכולת להסתפק במועט ויכולת לעורר אמון בך אצל הזולת.
יציאת הסוחר לים עם סחורה יקרה היתה במשך מאות רבות בשנים מבצע שיש עמו סכנות גדולות. ספינה יכולה להיטרף בסערת ים, או להיות מותקפת על ידי שודדים, ואפילו אם תגיע ספינתך למחוז חפצה בשלום, אין ביטחון שתמצא קונים טובים לסחורתך, כשאתה במרחקים, ואינך יכול להגן עליה כמו שאתה נוהג בבית. רבים המדרשים המספרים על מי שיצא למדינות הים, והותיר אחריו בבית משפחה, שאינה יודעת מה עלה בגורלו.
נוסע מצטרף לספינה של סוחרים בעלי סחורות רבות ויקרות, והם שואלים אותו: היכן סחורתך? עונה הנוסע: סחורתי גדולה משלכם! לאחר שבדקו הסוחרים הסקרנים, ולא מצאו כלום, כי לא היה כלום, לעגו לו. אותו נוסע היה דל בנכסי חומר, אך גדול בתורה – אולי יצא לעשות פוסט-דוקטורט באחת ממדינות הים. רצה הגורל, ושודדים התקיפו את הספינה, ושדדו את כל הסחורה שהיתה בה. הנוסעים שרדו את המתקפה, אך הגיעו אל היבשה חסרי כל. הרחק מהבית וללא משאבים, מצאו עצמם הסוחרים הגדולים חסרי בית, וללא כל אמצעי חומרי שיאפשר להם לשוב לחייהם הטובים. אותו נוסע מלומד, וכאן מתחילה הפנטסיה החז"לית לעבוד שעות נוספות, נכנס לבית המדרש המקומי (יהודים יש בכל מקום), ושֶמַע למדנותו המופלאה החל מתפשט בקהילה. עם הפרסום הגיעו גם הכיבודים, והאיש זכה גם למעמד וגם לרווחה כלכלית. הגיעו אליו הסוחרים חסרי הכל, וביקשו מהאיש שילַמֵּד עליהם זכות (בזכות מה? בזכות מעמדם הקודם? המדרש לא מספר על מידותיהם האחרות, מלבד הרגלם ללעוג למי שאין לו רכוש), כדי שלא יגוועו ברעב, והאיש יכול כעת לומר להם: מה אמרתי לכם? שלי גדולה משלכם!
כמה ריאלי הוא הסיפור הזה? אפשר לקבל, שלימוד תורה, כשהוא משולב באמונה דתית עמוקה, יכול לתת סעד נפשי לאדם בשעות קשות, אבל הסיפור הזה מרחיק לכת, והוא מציג את לימוד התורה כמשאב ההישרדותי המוצלח ביותר. לא משכנע...
מה שכן, יש כמה מרכיבים מאד מציאותיים בסיפור, והם טובים אפילו לזמננו: גורלך ומצבך החומרי יכולים להתהפך עליך בן רגע. בשעה קשה כזו אתה נדרש, עוד לפני שאתה בא להתחנן בפני אנשים שיעזרו לך, לגייס את כל יכולות ההישרדות שלך, ואלה משתנות מתקופה לתקופה. אנשים הוכיחו, גם בימינו, יכולות היחלצות ממשברים כלכליים, משפחתיים ובריאותיים, אם מצאו בעצמם את הכוחות, את הידע, את האמונה האופטימית, את הכישורים החברתיים ואת הנחישות לפעול בתוך המציאות העגומה אליה נקלעו. שורדי שואה, שהקימו מחדש משפחות, רכשו מקצוע חדש, למדו שפה חדשה ויצאו לדרך חדשה, הם, אולי, הדוגמה המופלאה ביותר של הישרדות אנושית.