"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם", גֹּרַשׁ וְיוֹצֵא לוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁשַּׁעַר גַּן עֵדֶן סָמוּךְ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁשָּׁם לָקְחוּ וּמִשָּׁם הֶחֱזִירוּ לַמָּקוֹם שֶׁלּוֹקֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם".
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת רִאשׁוֹן בָּעֶלְיוֹנִים, וְאָדָם שָׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהָיָה יוֹם הַשַּׁבָּת מְשַׁמְּרוֹ מִכָּל רַע, וּמְנַחֲמוֹ מִכָּל שַׂרְעַפַּי לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי".
ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַרְחָא אוֹמֵר: מִן הָאִילָן, שֶׁנִּתְחַבְּאוּ תַּחְתָּיו, לָקְחוּ עָלִים, וְתָפְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְּאֵנָה".
ר' אִלְעַאי אוֹמֵר: מִן הָעוֹר שֶׁהִפְשִׁיט הַנָּחָשׁ לָקַח הב"ה, וְעָשָׂה לָהֶם כֻּתֹּנֶת עוֹר, וְיַלְבִּישֵׁם.
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת הָיָה אָדָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר: שֶׁמָּא הַנָּחָשׁ, שֶׁהִתְעָה אוֹתִי, יָבֹא וִישׁוּפֵנִי עָקֵב. נִשְׁתַּלַּח לוֹ עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ לְשָׁמְרוֹ וּלְהָאִיר לוֹ מִכָּל רַע. רָאָה אָדָם עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ, וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ לְאוֹר הָאֵשׁ, וְאָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ! וּכְשֶׁהִרְחִיק אֶת יָדָיו מֵאוֹר הָאֵשׁ, אָמַר: עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁנִּבְדַּל יוֹם הַקֹּדֶשׁ מִיּוֹם הַחֹל, לְמָה שֶׁאֵין לְהַבְעִיר אֵשׁ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל! וְאִם אֵין לוֹ יַיִן, פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו לְאוֹר הָאֵשׁ, וּמִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנָיו, שֶׁהֵן לְבָנוֹת מִן הַגּוּף, וְאָמַר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ! וְכֵיוָן שֶׁמַּרְחִיק מִן הָאֵשׁ אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל! וְאִם הָיָה בַּדֶּרֶךְ, פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו לְאוֹר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵן שֶׁל אֵשׁ, וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, וְאִם יִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם, תּוֹלֶה אֶבֶן מִן הַחוּץ, וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ!
ר' יִצְחָק אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁהוּא מַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, אוֹ שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים, הב"ה קוֹרֵא לוֹ קָדוֹשׁ, וּמַצִּילוֹ מִצָּרַת הָעַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַהֲיִיתֶם קְדוֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' ".
בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת נִכְנָס אָדָם בְּמֵימֵי גִּיחוֹן הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁהַמַּיִם הִגִּיעוּ עַד צַוָּארוֹ, וְהָיָה מִתְעַנֶּה שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת יָמִים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גּוּפוֹ כְּמִין יְרֻקָּה, וְאָמַר אָדָם לִפְנֵי הב"ה: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַעֲבֵר נָא חָטָאתִי מֵעָלַי, וְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתִי, וְיִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה! מָה עָשָׂה הב"ה? פָּשַׁט אֶת יַד יְמִינוֹ, וְקִבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, וְהֶעֱבִיר אֶת חַטָּאתוֹ מֵעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "חָטָאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲווֹנִי לֹא כִּסִּיתִי, סֶלָה, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
יָשַׁב הָאָדָם, וְדָרַשׁ בְּלִבּוֹ, וְאָמַר: יָדַעְתִּי כִּי מָוֶת יְשׁוּפֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי. אָמַר אָדָם: עַד שֶׁאֲנִי בְּעוֹדִי, אֶבְנֶה לִי בֵּית מָלוֹן לְרִבְצִי, וְאֵשֵׁב; וּבָנָה בֵּית מָלוֹן לְרִבְצוֹ חוּץ לְהַר הַמּוֹרִיָּה. אָמַר אָדָם: מָה הַלּוּחוֹת עַל יָדַי, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִכָּתֵב בְּאֶצְבַּע שֶׁל הב"ה, עֲתִידִין מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם. גּוּפִי שֶׁגִּבְּלוּ שְׁתֵּי יָדָיו, וְרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו שֶׁנָּפַח בְּאַפִּי לֹא? עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, יָבוֹאוּ לְאַחַר מִיתָתִי, יִקְחוּ אֶת עַצְמוֹתַי, וְיַעֲשׂוּ לָהֶם ע"ז. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מַעֲמִיק אֶת אֲרוֹנִי לְמַטָּה, מְעָרָה לִפְנִים מִן הַמְּעָרָה. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא כְּפוּלָה, וְשָׁם נָתוּן אָדָם וְעֶזְרוֹ, אַבְרָהָם וְעֶזְרוֹ, יִצְחָק וְעֶזְרוֹ, יַעֲקֹב וְעֶזְרוֹ. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת קִרְיַת אַרְבַּע עַל שֵׁם אַרְבַּע זוּגוֹת, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יָבֹא שָׁלוֹם, וְיָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם".
פרקי דרבי אליעזר
מדרש ארוך זה מכיל כמה מסורות עתיקות חשובות ומעניינות. הראשונה שבהן היא הקשר שבין ירושלים, עיר הקודש, לגן-העדן. שער גן-עדן, על פי מסורת זו, סמוך להר המוריה. דמו בנפשכם את אדם הראשון מושלך החוצה דרך שער גן-העדן, ומוצא עצמו בהר הזיתים של ימינו... אגב, גם בית שאן הלוהטת נחשבת במסורת אחרת, אצל אשתורי הפרחי, לפתחו של גן-עדן. יש, כנראה, פתח קדמי וגם פתח אחורי...
ומגן העדן לשבת. אלהים ברא את יום השבת הראשון וברך אותו. אדם עוד הספיק לשמור שבת בגן העדן, או כלשון המדרש 'בעליונים', ומשיצא מגן העדן, השבת היא ששעשעה את נפשו העגומה. אם כן, אפשר להעלות בדמיון את אדם, היוצא אל הר הזיתים בשבת, ומוצא שאין תחבורה ציבורית. באסה...
ועוד מסורת מביכה משהו – העור המכסה את גופנו הוא במקורו העור שהפשיט אלהים את הנחש הקדמון. בררררר... אלה בגדי הקבע שנתן לנו הקב"ה אחרי ה'חד-פעמיים' מעלי התאנה שתפרנו לנו בכוחות עצמנו.
ומכאן – לסופה של השבת, לטקס ההבדלה, שמקורו, על פי מדרש זה, באותה שבת ראשונה שבילה אדם מחוץ לגן העדן. אלוהים ראה את אדם המפוחד יושב בקור (גם להדליק חימום אסור בשבת), ושלח עמוד אש לנחמו ולחממו. שמחת האדם על האש, שהפיגה גם את הקור וגם את החושך, היא המקור לטקס ההבדלה. כאן מרחיבים חז"ל במנהגי הטקס, מזכירים את המנהג להביט בציפורניים כדי להבחין, לאור נר ההבדלה, בלובן שלהם, ואף מוסיפים, שמי שאין בידו נר להבדלה, ועננים מכסים את השמים, כך שאי אפשר להביט בכוכבים – יתלה אבן מחוץ לבית, ויברך על היכולת להבחין בה על רקע החושך שבחוץ.
יצאה השבת, ונכנס יום ראשון. נכנס אדם למי מעין הגיחון, והתענה בתוך המים שבעה שבועות, עד שגופו נתכסה בירוקת, וכל זאת כדי לקבל את סליחתו של אלוהים. מסתבר שאדם הראשון הוא שהמציא את הטריק של להחניף לאל ולומר לו דברים שהוא רוצה לשמוע. וכך אומר אדם לאלוהים, שלתעניתו יש מטרה גדולה בהרבה מהסליחה האישית שהוא מבקש. סיפור תעניתו של אדם וסליחתו של האל יסופר מדור לדור, וכך יֵדעו הכל את כוחה של תשובה. אלוהים קונה את הרעיון, וסולח לאדם.
ההמצאה הבאה של אדם – בית מלון על הר המוריה, מלון שקדם דורות רבים לאינטר-קונטיננטל.
אדם יצא, אם כן, אל העולם בירושלים. על פי המסורת, הוא נקבר במערת המכפלה שבחברון. הקברים שבמערה נמצאים עמוק מתחת לפני הקרקע, והמדרש שלנו מסביר מדוע. אדם חשש שמעריציו בני הדורות הבאים יחפרו ויוציאו את עצמותיו מקברו, ויעשו בהם עבודה זרה, כלומר יראו בעצמות אלה חפצים מקודשים, ויעבדו להם. ציוה אדם, שאת קברו יכרו עמוק באדמה, במערה בתוך מערה, וזה מקור שמו המוזר של אתר הקבורה הזה – מערת המכפלה.